את הסיפור של הזוגיות הזאת אפשר להתחיל מהסוף: זה ייגמר בפרידה מכוערת. למעשה, לשידוך הזה - היועצת המשפטית לממשלה וממשלת נתניהו - לא היה הרבה סיכוי מההתחלה.
בהרב־מיארה מונתה בממשלת בנט־לפיד, ומי שיותר מדחף למינויה היה אחד מהיריבים הפוליטיים המובהקים של נתניהו - גדעון סער. נקודת המוצא הזו לא השאירה סיכוי ליחסים תקינים.
בחודש הראשון לכינון הממשלה, ידעו היחסים בין הצדדים מורדות ומורדות. עליות לא היו וגם לא יהיו. בעבר ראו הח"כים בייעוץ המשפטי אוטוריטה בתחומו. התקופה השתנתה.
זו קואליציה עמוסת אנשים שהגיעו מתחום המשפט - טלי גוטליב, משה סעדה, אמיר אוחנה, שמחה רוטמן, איתמר בן גביר, וגם אנשים בעלי אג'נדה משפטית חדה, כמו סמוטריץ' ויריב לוין. הסוגיה המשפטית נפתחה למחשבות, לאג'נדות אחרות - ולעימותים. הרבה עימותים.
בסביבת רה"מ מתרבים הקולות הקוראים לו לפטר את היועמ"שית, אך נתניהו מסרב. הוא וגם לוין מנסים לעשות הכל כדי להשאיר את הרפורמה המשפטית כסוגיה עניינית בלבד, כזו שלא קשורה לנושאים המשפטיים של נתניהו ודרעי. הוא גם לא רוצה שזה ייראה כנקמה אישית נגד היועמ"שית, ולכן בשלב זה פיטורים לא באים בחשבון.
אלא שמילות המפתח הן "בשלב הזה". הדרך רצופה פיצוצים ומחלוקות. הרפורמה נעה ב־300 קמ"ש. לאף אחד בקואליציה אין רצון לעצור. התאונה מעבר לפינה. יכול להיות שהיועצת תרגיש שהיא לא רלוונטית, ואפילו מושפלת.
יכול להיות שהקואליציה תחליט אחרי העברת הרפורמה שהגיע הזמן להיפרד. מה שדי ברור כבר עכשיו הוא שכך זה לא יכול לעבוד. הפרידה ממש מעבר לפינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו