מינויו של דרעי לא סביר, אך העם הוא זה שמכריע

אף פעם לא הייתה קורלציה בין התאמה של שר לתפקידו לבין ההחלטה על מינויו. מאז ומתמיד השיקול היחיד בשאלת מינוי שר היה אך ורק השיקול הפוליטי. הוא ואין בלתו. אפשר לקונן על כך, להצר על כך, לזעום על כך. אבל כך הם פני הדברים מקום המדינה ועד עתה.

כרוניקה של מינויים כושלים, אך נדרשים פוליטית, זימנו לשולחן הממשלה מעת לעת אנשי שוליים, עצלים, חסרי כישורים וחסרי ניסיון, רק בגלל שהיה צורך למנותם לשרים. רק בממשלות האחרונות כיהנו שרים שזה עתה נבחרו לכנסת ללא ניסיון של יום אחד בבית המחוקקים או במערכת הפוליטית. גנרלים לשעבר שמונו לשרי חינוך רק כי לא הייתה ברירה. שרי ביטחון שמונו ללא עבר צבאי. שרי אוצר כושלים, שרי חוץ מעופפים, ועוד ועוד.

מינויו של אריה דרעי לשר בכיר בממשלה, ועוד כזה הנושא שני תיקים, ויתרה מכך- זה שאמור להתמנות בעוד שנתיים גם לשר האוצר- אינו סביר. אדם כזה לא יכול לקבל גישה לקופה הציבורית. לא עכשיו ולא בכלל. טוב היה עושה דרעי אם היה מוותר על תפקידיו בממשלה וממשיך להוביל את התנועה מבחוץ, או, באם הדבר בלתי אפשרי, מעביר את ההנהגה כולה לאחר. ש"ס ידעה להתקיים גם בלי אריה דרעי, בימיו של אלי ישי למשל, והיא כנראה תצליח לא פחות גם אם ינהיג אותה כעת אריאל אטיאס.

אבל דרעי סבר אחרת. וכמוהו מאות אלפי מצביעים שבחרו בו. בניגוד להערת נשיאת העליון חיות במהלך הדיון בבג"ץ בעניינו, שטענה שלא בחרו בו להיות שר אלא הכנסת היא שמינתה אותו, כל 393 אלף בוחרי המפלגה בשלשלם את הפתק כיוונו למינויו של דרעי לשר בכיר בממשלה. באותה הזדמנות גם פטרה את עצמה חיות מלעסוק בשאלה מדוע אפשר בית המשפט את ריצתו של דרעי בראשות מפלגה לכנסת ולא פסל אותו כבר אז ולא כעת- באופן רטרואקטיבי.

מבחינתה של חיות, דרעי לא התמודד בבחירות למשרת שר אלא לחברות בכנסת. כן, ברור. לא ברור איפה נגמרת ההיתממות ומתחילה הערמומיות בהערה זו. אפשר לצקצק במבוכה או להרים גבה בפליאה, אבל אלה העדפותיהם של בעלי זכות הבחירה בישראל. וכל עוד אי אפשר להחליף את העם, למרות שיש לא מעט שזה מה שבאמת היו רוצים שיקרה, על אריה דרעי לכהן כשר בממשלה. לשם כך נבחר. עליו קמה הממשלה כולה. בלי ש"ס אין קואליציה. יהיה זה מינוי לא סביר, אבל חלק קטן משורה ארוכה של מינויים לא סבירים שידעה ממשלת ישראל בעבר.

כשפסילת דרעי מתרחשת על רקע קידום הרפורמה המשפטית של יריב לוין, השאלה שצריכה להישאל היא לא האם המינוי ראוי או לא, בלתי סביר בלבד, או בלתי סביר באורח קיצוני. אלה שאלות לא רלוונטיות. השאלה שתונח בקרוב על שולחנם של חברי הכנסת היא מיהו שקובע מה סביר ומה לא. כיום התשובה מסורה בלעדית לשופטים. המוסר והסבירות ניטלו לידיהם. רק לפני שנתיים, בימים רגועים יותר וללא רפורמה המונפת כחרב על צווארם, סברו השופטים פה אחד כי סביר להעניק את המנדט להרכבת ממשלה לאדם עם אישום פלילי. מי יודע מה היו מחליטים כעת לו הדילמה ההיא הייתה מובאת לפתחם עכשיו. נאומה של אסתר חיות ביום חמישי שעבר לימד שגם השופטים יודעים להיות פוליטיקאים לא קטנים כשצריך.

הטור המלא מחר ב"ישראל השבוע"