חודשיים לקח לרה"מ בנימין נתניהו להשביע את ממשלתו. חודשיים, שבהם נשא ונתן על כל תג ופרט ועל ניסוח קפדני של ההסכמים הקואליציוניים. שותפותיו גם ידעו, זמן לא מבוטל מראש, באילו תיקים יחזיקו. כך גם חלק משרי הליכוד. לכאורה, זה מתכון מנצח ליציאה לדרך, לגיבוש אג'נדה, לניסוח מוקפד של מדיניות של ממשלת ימין על מלא־מלא.
אלא שלאור ההתנהלות של שרי הממשלה, והאמירות שלהם, מתקבל הרושם שלא סיפרו להם שהבחירות הסתיימו, שהם יכולים להירגע ולהתמסר לתפקיד שלהם. שאפשר לנשום.
במקום זאת, הם ממשיכים להתנצח עם קודמיהם. נתניהו אמר בישיבת הממשלה ש"בניגוד לדעה הרווחת, הסכם הגרעין המסוכן לא ירד מהפרק". את זה אומר מי שבתקופתו נחתם אותו הסכם מסוכן, ושדווקא הממשלה היוצאת הצליחה לעכב את החתימה ואולי אף למנוע אותה.
רעיונות חסרי בסיס
ולא רק נתניהו. גם יתר השרים זורקים לחלל האוויר רעיונות אוויליים חסרי בסיס. כל שר מנסה להיות יותר תוקפני מחברו בהתבטאויות כלפי קודמיהם בתפקיד, כאילו הם עדיין בקמפיין. נראה שהדבר היחיד שמנחה אותם - לזלזל ולמחוק כל מה שנעשה עד שהם הגיעו.
ניכר שנתניהו אינו שולט בשריו. בעבר, הספיק מבט כדי שהם יתיישרו. וכעת שר החוץ, אלי כהן, תוקע אצבע בעין של ארה"ב באמירה, שממנה ניתן להבין שישראל עוברת למדיניות פרו־רוסית. בקו התפר העדין של המלחמה המיותרת הזאת, לא ברור למה מי שזה מקרוב הגיע למשרד שבו הדיפלומטיה היא שפה שצריכים לדעת לדבר בה, מצהיר שידבר עם שר החוץ הרוסי לברוב.
ומה גרם לשר החינוך, יואב קיש, להתנהג בצורה מבזה, תוך דיבור מזלזל ומקטין, לשרת החינוך היוצאת, ד"ר יפעת שאשא ביטון? מה זה תורם ולמה זה מועיל? איזה מסר חינוכי זה מעביר?
ושרת התחבורה, שלא אחת קולה גובר על היקף עשייתה, מנסה למחוק את מעשי קודמתה, לא כי צריך, אלא כי היא יכולה ואולי לא שמה לב שהבחירות הסתיימו.
צריך אישור
גולת הכותרת היא החלטתו של שר המשטרה, איתמר בן גביר, לעלות להר הבית. בן גביר, שעושה מאמצים ניכרים להתרחק מעברו כנער גבעות פרחח, לא היה עולה להר הבית בלי אישור מנתניהו, שמבין את המשמעות ההרסנית של המעשה.
בן גביר עלה, וכולנו חוטפים גינויים מכל רחבי הגלובוס. שגריר ארה"ב בישראל, תומאס ניידס, הביע תרעומת לא בשפה דיפלומטית, אלא בשפה של בעל הבית, כשאמר: "היינו ברורים. זה לא מקובל". אגב, מחיר לא מבוטל שילם נתניהו עצמו, כשנסיעתו בשבוע הבא לאמירויות פשוט בוטלה. פוף ואיננה עוד. ובפעם המי יודע כמה בשבועיים האחרונים, נאלץ להוציא הבהרה ולומר: "רה"מ נתניהו מחויב לשמור בקפדנות ללא שינוי על הסטטוס קוו בהר הבית". והוסיף שבעבר שרים עלו להר הבית, ובהם שר הפנים לשעבר, גלעד ארדן, כאילו שאינו מבין את ההבדל בין מי שתלה את תמונת ברוך גולדשטיין בביתו והגיע לאזכרה למאיר כהנא, לבין ארדן. במקום האחרון הייתי נעלבת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו