יתמוך בתקיפה באיראן? הסוגיה הנפיצה מגיעה לפתחו של גלנט

במערכת הפוליטית והציבורית האווירה אתמול השתנתה. היא תשתנה עוד יותר לטובה כשתושבע היום הממשלה. במדינת העומק רעש מהומה. אישים כמו דן מרידור או הנשיאה בדימוס בייניש איבדו את העשתונות, וכעת פשוט מדברים מתוך מרה שחורה או שטויות חסרות בסיס על חשכה ושינוי של המשטר.

נתניהו שוב הוכיח כי הוא יודע להפתיע, והנבחרת שמציג הליכוד בממשלה הזו היא חדשה ואיכותית. יואב קיש כשר חינוך, יריב לוין במשפטים, אוחנה כיו"ר הכנסת, אלי כהן כשר החוץ ורון דרמר כשר שיהיה חבר בקבינט הביטחוני, אלה חדשות מאוד טובות. זאת אכן רמה אחרת מהממשלה הקודמת ומקודמותיה.

היום מסתיימים חודשיים של משא ומתן מסובך ומורט עצבים, שגבה מחירים מהציבור ומהשותפות הקואליציוניות. מחר יתחיל המשחק האמיתי. לא כל אותן הצעות חוק הזויות שיוזמיהן מסתובבים עכשיו עם האף באדמה, אלא התמודדות ממשית ופרטנית עם בעיות הכלכלה, הביטחון, ביטחון הפנים והחוץ. נתניהו הצליח להכניס קצת ברק לממשלה שדשדשה ואיחרה למועד.

אתמול, במסדר כנפיים, אמר שר הביטחון היוצא בני גנץ כי יש היערכות לתקיפת מתקני הגרעין באיראן. בנושא האיראני והביטחוני נסגר מעגל בן 11 שנים. בני גנץ, שנכנס במקרה להיות רמטכ"ל בשנת 2011 במקום גלנט, שטורפד בידי גבי אשכנזי ואנשיו ובעזרת ממסדים שונים, מגיע באיגוף אנכי לקודקוד המערכת הביטחונית. גלנט יקבל את המפתחות למשרד מידי גנץ עצמו.

במוקד תשומת הלב של גלנט תהיה איראן. האם ישראל לקראת תקיפה? ספק אם ראש הממשלה החדש באמת רוצה לעשות משהו שיצית מלחמה. וייתכן שדווקא בסבב הזה נתניהו, גלנט, דרמר וכהן יצטרכו לחדד את החושים, כדי לחמוק מגורמים שירצו לסבך את ישראל במלחמה.

עם השבעת ממשלת בנט־לפיד, היו נושאים טריוויאליים שנראו כהישגים ראויים לציון, כמו העברת התקציב. הפעם, אחרי חג הסביבונים, זו ממשלה שגם אם יהיו בה הרבה חיכוכים - ההישג שלה יהיה עצם שרידותה למשך ארבע שנים לפחות.

סדר יום חדש

סדר היום הפנימי יתנהל סביב אכיפת החוק והמשילות בצפון הפרוע ובדרום הכבוש, ובכמה שינויים הכרחיים במערכת המשפט. בייניש, חיות, ברק ומלומדי המשפט, שכותבים בעיתונות הממסד, מנותקים מהדיון המתמשך זה 25 שנה על החמס השלטוני של בג"ץ ושל היועץ המשפטי לממשלה.

בכך נוצר בישראל משטר אוטוריטרי בהנהגת הביורוקרטיה המשפטית. יריב לוין ינסה להחזיר את ישראל למצבה הבסיסי כדמוקרטיה. שוב יש איזו תחושה חגיגית, כמו לאחר הניצחון ב־1 בנובמבר.