נתניהו ודרעי במליאת הכנסת (ארכיון) | צילום: אורן בן חקון

אחרי קשיי הלידה ניהול הממשלה יתחיל לזרום (אולי)

גם לאחר שנתניהו הכריז "עלה בידי", גלגלי הקואליציה החדשה ממשיכים לחרוק • אם כך נראית ההתחלה אין לדעת כיצד ייראה ההמשך • ובכול זאת, הקמת ממשלה נטולת "גורמים מפריעים" עשויה דווקא להקל על תפקוד השרים בהמשך

עד הרגע האחרון, אפילו אחרי שהודיע ראש הממשלה המיועד לנשיא המדינה כי עלה בידו להרכיב ממשלה, המשיכו גלגלי הקואליציה החדשה לחרוק ומרכיביה להתכתש זה עם זה. היה זה כאשר אנשי "דגל התורה" כתבו לנתניהו מכתב נגד הסיכומים שהושגו עם חבריהם מ"אגודת ישראל" שלא בידיעתם.

היה זה אקורד צורם בסיום המגעים שנמשכו כמעט חודשיים ונמתחו כמו מסטיק לעוס וחסר טעם. ולא בטוח שזה האקורד האחרון בסימפוניה. אם כך נראתה ההתחלה אין לדעת כיצד ייראה ההמשך, כלומר תחילת עבודתם בפועל של השרים מהמפלגות השונות.

הפעם אין גורם "מפריע", בני גנץ ובנימין נתניהו (ארכיון), צילום: עמית שאבי

הקמת הממשלה עשויה להעיד על תפקודה, אבל לא בטוח. ייתכן שאחרי שסגרו ביניהם כל המפלגות את עשרות ומאות סעיפי ההסכמים, החולשים כמעט על כל אחד מתחומי החיים במדינה, הדרך מכאן והלאה תהיה חלקה. אשרי המאמין. אבל סך הכל הממשלה הנכנסת הומוגנית מאוד, כשראשי המפלגות השונות השותפים בה רואים עין בעין כמעט בכל עניין. נכון שהם באו עם תיאבון גדול אחרי שנה וחצי באופוזיציה, ונכון שמידת האמון בנתניהו שיוביל את המהלכים הנדרשים במערכת המשפט ובהתיישבות אינה מהגבוהות, אבל לא יהיה מופרך להעריך כי מפה והלאה העסק דווקא יזרום.

בניגוד לממשלות קודמות, בהן היתה שותפה בממשלות הימין האחרונות לפחות חוליה חלשה אחת: כחול לבן, התנועה, כולנו, העבודה, בממשלה הזאת אין חוליה שכזאת. ככל שמתקפות האופוזיציה יהיה חריפות יותר, וככל שהתקשורת תתגייס יותר ומערכת המשפט תשתולל, כך הלכידות בין חבריה תיעשה חזקה יותר. ציפוף שורות בין הליכוד, הציונות הדתית, יהדות התורה וש"ס, עשוי להביא לממשלה יציבה ומאריכת ימים יותר מכפי שציפו. עד כה הכיוון בו צועדת האופוזיציה וחוסר הסבלנות באולפנים, תוכניות הבידור וכותרות חלק מהעיתונים, מעידים כי כנראה כך אכן יהיה.

הקריאות על אובדן הדמוקרטיה מוגזמות על גבול המופרכות. מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ידעה לשמור על הדמוקרטיה, להפוך אותה לערך עליון, וזנחה כמעט לגמרי את הערך היהודי. הפכה אותו לפולקלור, לכל היותר לעניין דמוגרפי, אבל מעולם לא חשבה שמדובר בערך מחייב, חלק בלתי נפרד מצביון המדינה ואופייה.

לא רק בית המשפט על שלל פסיקותיו העיד על כך, אלא אפילו הכנסת בעצמה, שגם אחרי עשרות שנות מעין חוקה, אותם חוקי יסוד, חלקם קובעים סדרי שלטון וחלקם סדרי עדיפויות ערכי, לא חשבה לעגן את הערך היהודי כעניין יסודי וחוקתי במדינה, עד לאישור חוק הלאום ממש לא מזמן.

חוק היסוד היהודי השני המתוכנן אחרי יותר משלושים שנות חוקי יסוד דמוקרטיים, הוא חוק יסוד: ערך לימוד התורה המופיע בהסכמים הקואליציוניים. במידה שהחוק יעבור יהיה בכך תיקון זוטא שהכנסת תעשה על עצמה, אולם כדי להשלים את התמונה יהיה עליה לעשות זאת גם לבית המשפט, מחולל המהפכה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...