נפתלי בנט היה בטוח שעצם דריכתו בלשכת ראש הממשלה תוביל לעלייה במפלס הפופולריות שלו, כפי שקרה לאריאל שרון או לאהוד אולמרט. שבהתחלה יכעסו, יצעקו, יאשימו אותו בנוכלות וברמייה, אבל עם הזמן יתרגלו. שכמו אצל קודמיו, התפקיד יעשה את העבודה.
אבל ככל שעבר הזמן והפופולריות שלו לא רק שלא עלתה אלא אפילו ירדה, התחיל בנט להבין שמשהו השתבש. שאיפשהו בדרך לקה במיסקלקולציה של התהליך.
תיאוריית "מכונת הרעל" נגד מחנה נתניהו יוחסה לאורך שנות כהונתו למי שהייתה יועצתו הקרובה, שמרית מאיר (שהכחישה את הדברים). עד אז היה בנט בדיוק בצד השני. בצד המואשם, המותקף. לא היה לו קל להפוך את התקליט ולעבור לצד המאשים.
אבל הרעיון שלפיו מנגנון מתואם של מכונת תעמולה, של מכונה משומנת המפעילה מאחזים ברשתות החברתיות ובתקשורת המרכזית כהסבר לקריסתו בדעת הקהל הניח את דעתו. לא הוא, בנט, אשם בכך, אלא רק נתניהו. המסית הלאומי. זה שמפעיל מערכות משומנות של צייצנים ופעילי רשתות חברתיות, וגם מפגינים ומקללים שכירי חרב שסרים למרותו ומרעילים את השיח במרחב הציבורי - האמיתי והמקוון.
מאיר עזבה בטריקת דלת, אחרי שהסתכסכה עם יתר בכירי הלשכה, ואפילו הספיקה להתראיין נגד בנט עצמו בתקשורת. כמה חודשים היו בנתק עד שהחלו לגשש את דרכם חזרה. בתקופה האחרונה החלו השניים לעבוד על הוצאת ספר משותף, מה שמחייב שעות רבות של עבודה יחד, וחזרה לימים שבהם עבדו צמוד כשמאיר הייתה האישה החזקה בסביבתו.
התוכנית הייתה להוציאו תוך כמה חודשים. ההנחה הייתה שגם הבחירות האחרונות לא יוכרעו, וישראל שוב תיגרר למערכות בחירות או לממשלות מקרטעות ולא יציבות שיאפשרו לבנט לשוב ולהפציע בקרוב. ההכרעה הברורה וההבנה שבחירות לא יהיו ככל הנראה בשנים הקרובות, גרמו לבנט ולמאיר לחשוב מחדש על הפרויקט.
לא לעצמי לחמתי
כמה גורמים המכירים היטב את בנט תהו השבוע אם שורת התביעות שעליהן הודיע, נגד אלה שפרסמו נגדו הכפשות שקריות, מגיעה אצלו מאותה המוטיבציה לכתיבת הספר: הניסיון להעניק משמעות לכהונתו, ולקבע מורשת של מאבק ברעל, בשקרים, בפייק־ניוז שמנטפים את התרבות הפוליטית, לתפיסתו. הוא מאמין, עד היום, שנתניהו הפעיל מכונת רעל שיש לא רק להתלונן ולרטון עליה, אלא למגר אותה. או כמו שכתב בערוץ הטלגרם שלו, "איני נלחם בשביל עצמי, אלא למען כל מי שחפץ בתיקון השיח הציבורי בישראל".
בנט ומאיר לא מדברים על הספר ומרבית סביבתם ממודרת מהנושא. מאיר מכחישה בתוקף כי יש לה קשר ולו עקיף למסע התביעות שמנהל בימים אלה בנט, ומציינת שבכל הנוגע לספר, אין כל חדש.
הדברים שכתבו נתבעי בנט בטוויטר ובמקומות אחרים הם אכן דברים קשים, שכנראה יוצאים מגדר הטחת הביקורת הלגיטימית על נבחר ציבור. להפיץ ש-50 מיליון שקלים הוצאות אבטחה לביתו נלקחו לכיסו, או שאמו לא יהודייה כי התגיירה גיור רפורמי - אלה בדותות שקריות ודיבתיות, והנתבעים יצטרכו לעבוד קשה כדי לצאת בשלום מהמשפט שיתנהל נגדם.
למרות שבנט אזרח פרטי, ההחלטה לצאת למסע תביעות אישיות נגד אישים שברובם אנונימיים אינה החלטה קלה. הנתבעים עשויים לזמן אותו, את אשתו ובני משפחתו, ואפילו עובדי בית ואנשי לשכה לשעבר, לבוא להעיד ולהפוך את האירוע לקרקס. נכון לעכשיו, נראה שבנט נחוש.
הטור המלא - מחר ב"ישראל השבוע"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו