"לא ראויה"? אל נשים כמו מירי רגב הייתי רוצה שהבן שלי יישא עיניים במערכת החינוך

לפני ארבע שנים, בנובמבר 2018, התרחש אחד האירועים המבישים בתולדות הכנסת: זחוח ושופע ביטחון עצמי, עמד על דוכן הנואמים חבר הכנסת אלעזר שטרן, והטיח בשרת התרבות דאז, מירי רגב: "אני לא רוצה להגיד פה איך התקדמת. אני יודע איך התקדמת בצבא. לא כדאי". שטרן, אז מקום 12 ביש עתיד, הכחיש כל מובן סקסיסטי לדבריו הנקלים, וטען להגנתו שהתכוון לחנופתה לממונים עליה. אשרי המאמין.

בעולם של בני תרבות, אדם כמו שטרן היה מגורש בבושת פנים מבית הנבחרים הישראלי ונשלח לעשות לביתו. בפרט כשברקורד שלו כבר מתנוססת נזיפה קודמת מצד ועדת האתיקה של הכנסת על דברים פוגעניים, כולל רמיזות מיניות, שהטיח ביו"ר ארגון חותם, הרב עמיתי בראלי. "בחיים לא הכרתי רב שמצייר ככה חיילת, זו בושה. קח את התמונה לאשתך, שים את זה במיטה שלך", אמר לו בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת. מכל הוועדות.

אבל בפוליטיקה הישראלית נהוגים כללים אחרים. זמן קצר אחר כך, לקראת בחירות 2019, קודם שטרן מהמקום ה־12 למקום השמיני ביש עתיד. ובשנה האחרונה, בעודו מכהן כבר כשר בממשלת ישראל, התרברב איך "גרס תלונות אנונימיות" על הטרדות מיניות כשכיהן כראש אכ"א - והוקפץ למקום השביעי. אני יכול רק לשער איך הוא קודם.

הקשר האמיץ שלו ליש עתיד הולך אחורה, כזכור, להדלפה נואלת מצידו - אז בתפקיד קצין חינוך ראשי - של חומרים הנוגעים לחייל המצטיין חננאל דיין, כולל פרטיו האישיים, לעיתונאי יאיר לפיד. הצבא נאלץ לפצות את סמל דיין ולנזוף באלוף שטרן. מדהים איך אף כשל מוסרי לא דבק באנשים מסוימים, ואיש לא שואל בקול רם איך הם קודמו.

מלחמות הבורים

נזכרתי בעלילה הזו השבוע, כאשר כמו באינסטינקט פראי יצאו מי שיצאו מחוריהם ומדעתם, עם פרסום הידיעות על כך שנשקלת מועמדותה של מירי רגב לתפקיד שרת החינוך. "מירי רגב כשרת חינוך זו אצבע בעין לכל מי שמשכיל במדינה הזאת", כתבה דוקטור נודעת לתקשורת ולחקר דעת קהל, והוסיפה: "רגב היא בורה ונבערת, פשיסטית צרת אופקים שגם מתגאה בזה. מעניין שכל נשות הליכוד הן מהדגם הזה".

לא ברור על אילו הנחות עובדתיות מתבססת הקביעה הפסקנית הזו - הרי לרגב יש לא רק תעודת בגרות, אלא גם תואר ראשון ושני, והיא אף בוגרת המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל. וזו לא היתה התגובה היחידה. השר לשעבר רוני בר און - שכנראה שכח כמה נמוך נשמטה הלסת של כלל הממסד המשפטי בישראל כשנודע על מינויו לתפקיד היועמ"ש, שממנו נאלץ להתפטר אחרי 48 שעות - הפציר בראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו: "אם נותרו בך כבוד והכרת הטוב לחינוך ולהשכלה שרכשת ושהקנו לך הוריך - אל תהרוס לילדי ישראל ולהוריהם את החלום, ואל תמנע מהם את אותה הזכות. מגיע/ה להם שר/ת חינוך ראוי/ה".

העניין עם מירי רגב הוא שזה כנראה לא משנה מה הרקורד הביצועי שלה, כמה מעוטרת הקריירה שלה, כמה תעודות תלויות אצלה על הקיר, ומהם החסמים הבלתי־עבירים שהיא - אישה, מזרחית, מהפריפריה - נאלצה לחצות בתוך ממסדים כוחניים, מדירים ושמרניים בישראל; היא תמיד בגדר "בלתי ראויה" עבור שכבה חברתית מסוימת בישראל, שמאוימת מההצלחה שלה ונאחזת פרכוסים וחרדה מהאפשרות שהחיה הבלתי מאולפת תפלוש לטריטוריות הרשומות על שמה בטאבו.

זה הרי בדיוק מה שאירע מייד אחרי בחירות 2015, כחודש בלבד לאחר מינויה כשרת התרבות. הייתי שם - כי הרגשתי שאני מוכרח להיווכח במו עיניי - כשהמי ומי של עולם התרבות והאמנות הישראלי הצטופפו באולם בנמל יפו לכנס חירום, לא פחות. אתם בוודאי זוכרים מאותו קונגרס בלתי נשכח את נאומו של חתן פרס ישראל לתאטרון, עודד קוטלר: "30 מנדטים שאחריהם צועד עדר של בהמות מלחכות קש וגבב".

בפועל, רגב חוללה מהפכה במדיניות התרבות בישראל: לראשונה הרגישו אגפים רחבים בחברה הישראלית שתרבותם זוכה להכרה, לייצוג, לתקצוב ולהוקרה כתרבות - ולא כפולקלור עדתי שאפשר לעשות לו טובה ולשלב אותו כקישוט באיזה טקס לאומי בשביל הגיוון. אני בפירוש מדבר על מזרחים, מסורתיים, בני פריפריה, וכל מה שלא קיבל מעולם כרטיס כניסה לתוך ההגדרות הפורמליות של "תרבות ישראלית מרכזית" במפגש שבין הגבעטרון להבימה לעמוס עוז.

בצד הלא נכון

בעולם של בני תרבות, מירי רגב היתה הופכת לאייקון של נשיות אסרטיבית, של מזרחיות גאה, דוגמה להצלחת המאבק לשוויון מגדרי ואתני. היא הרי התגלמות הדרך הנקייה והמרשימה שעשה המעמד הבינוני המזרחי בישראל אל לב הקונצנזוס ואל מוקדי העוצמה.

ולכן המתקפות עליה אינן אישיות. ברובד הגלוי - הן נוגעות לכאורה לסגנון, לשפה, להתנהלות. אבל מקרה שטרן מלמד אותנו איך קובעי הטעם לא נבהלים במיוחד מגסות רוח ומחספוס כשהם בצד הנכון. וגם לא מסקסיזם בוטה. מהמקום ה־12 למקום השביעי בתוך חמש שנים: שאל את אלעזר כיצד.

ומכאן שברובד הסוציולוגי, המתקפות נגד רגב מכוונות נגד המעמד החברתי שהיא מסמלת - ונגד ההתעצמות הגאה והמתמשכת שלו. מי שקובע שמירי רגב "לא ראויה" ושמזהיר "איזו דוגמה" היא תשמש לדור הבא, מבוהל מכך שרגב מהווה מודל לחיקוי עבור כל כך הרבה צעירות (וצעירים) בישראל שנולדו לתוך תרבות הגמונית, פטרונית, שמסמנת אותם, את תרבותם, את סגנונם ואת שפתם כ"בלתי ראויים". ואז באה מירי רגב, והדגימה להם שלצמוח זה לא רק אפשרי - אלא שזה גם לא מחייב אותם להתקלף כהוא זה מזהותם. כן. אל כאלה נשים הייתי רוצה שהבן שלי יישא עיניים בשנותיו הראשונות במערכת החינוך הישראלית.