ברקע המו"מ הקדחתני: זו חלוקת הסמכויות המסתמנת במדיניות החוץ

על רקע מועמדותו של אמיר אוחנה לתפקיד שר החוץ, והסיכוי הפוחת שרון דרמר יתמנה לתפקיד, מסתמנת חלוקת עבודה בין השניים - לאור העובדה שדרמר עדיין צפוי להתמנות לשר בממשלה.

על פי ההערכות של גורמים המעורים במגעים להקמת הממשלה, דרמר יקבל לידיו את הטיפול במדינות המפרץ הפרסי וסעודיה, אך לפחות בשלב הראשון הוא לא יטפל ביחסים עם ארה"ב.

במידה שייבחר נשיא רפובליקני ב-2024, דרמר צפוי לקבל גם את האחריות על הקשר עם הממשל בוושינגטון, לאור קשריו העמוקים עם המפלגה הרפובליקנית. עם זאת, מסיבה זו בדיוק הוא אינו צפוי לקבל את האחריות לנושא כל עוד מכהן בוושינגטון ממשל דמוקרטי.

לגבי סעודיה, מדובר באחד הנושאים שנתניהו מייחס להם את החשיבות הגדולה ביותר, והוא רמז לא פעם שאחת המטרות המרכזיות שלו בכהונתו הקרובה היא לחתום על הסכם שלום עם ריאד. ייתכן כי הסיכויים לכך יושפעו מתוחלת חייו של המלך סלמן בן ה-86, אשר על פי ההערכות מרסן את נטייתו של בנו, יורש העצר מוחמד בן סלמן, להתקדם לעבר נורמליזציה עם ישראל.

דרמר עדיין לא ויתר סופית על תיק החוץ, והוא עודנו המועמד המועדף על נתניהו לתפקיד, אולם ההערכה הנוכחית היא שהקונסטלציה הפוליטית לא תאפשר את מינויו לתפקיד. במקום זאת הוא צפוי להתמנות לתפקיד שר שייתפר למידותיו ויעניק לו השפעה רבה על מדיניות החוץ של ישראל - בין אם כשר במשרד ראש הממשלה, כשר לעניים אסטרטגיים או תחת תואר אחר כלשהו.

אפשרות מינויו של אוחנה, המקורב לראש הממשלה המיועד נתניהו ונהנה מפופולריות גדולה בליכוד, צברה תאוצה גם בגין השתייכותו לקהילה הגאה, אשר עשויה להוציא את העוקץ מחלק מהביקורות שמופנות בעולם כלפי אופיה השמרני והימני למדי של הממשלה המתגבשת.