כמה גאים וזחוחים היו אנשי מפלגת מרצ כאשר הדיחו את ניצן הורוביץ והחליפו אותו בזהבה גלאון. הסיבה הרשמית: העובדה שהורוביץ והמפלגה שלו שיקרו לבוחרים שלהם, קיבלו עליהם את תקנות הקורונה החמורות אשר פגעו בזכויות אדם, אף שהבטיחו שיעמדו מול הקואליציה בדיוק בנושאים אלו. לכאורה הייתה זו שעה יפה של מרצ: בעולם פוליטי ששם במקום נמוך מאוד את זכויות האדם, המפלגה הקטנה שמרה אמונים לבוחרים שלה ולעקרונות שלה.
העניין הוא, שמרוב שהיו עסוקים שם בצדקת דרכם, שכחו לבדוק מה קורה ברשימה שלהם. היא הפכה אשכנזית, נטולת ערבים במקומות ריאליים ועם מוסי רז אחד, שפילס בעבודת כפיים את ההגעה שלו לצמרת. היא כבר לא היתה מרצ של כולם, אלא בעיקר של פריבילגים. רוב מצביעי מפלגת "אומץ" הקיקיונית, שלא הייתה קרובה אפילו לאחוז החסימה, היו בעברם מצביעי מרצ - ונקמה, כידוע, היא מנה שמוגשת קרה. מי ששלח אנשים להיות מנודים מהחברה, ינודה מהפוליטיקה הישראלית בהמשך.
כשהחל הקמפיין, לא הצלחנו לזהות מה ההבדל בין הקמפיין של זהבה, מרב, בני ויאיר. להגיד רק לא ביבי זה נחמד כשאת המפלגה הגדולה בגוש, לא כשאת מפלגת בוטיק בעולם שזכויות אדם, להט״ב ויוקר המחיה רשומים אצלך בטאבו. וכל זה לא היה בקמפיין. הפחידו אותנו שבלעדי מרצ, בן גביר יעלה. זה לא סוד, אבל זה לא קמפיין בחירות.
השאלה מה עושים עכשיו. יאיר לפיד צריך לקום בבוקר ולאחד תחת יש עתיד את העבודה ומרצ. כן, עסקני העבודה יעקמו גבה ואולי במרצ הגמורה מישהו עוד יעז להתנגד, אבל הם לא רלוונטיים. לא המפלגות הללו ולא העומדות בראשן. או שהן יצטרפו, או שלפיד יפרק אותן שוב בבחירות הבאות. המחשבה שיש מישהו במחנה השמאל־מרכז שמכה על חטא היא נכונה חלקית, מכיוון שהזעם על גלאון ועל מיכאלי עדיין טרי מדי. בגללן, הגוש הפסיד.
מרצ תדע להרים את הראש אם תבין את המציאות הישראלית החדשה. אריה דרעי חרש את הארץ ושמע מצוקות של אנשים ברחבי המדינה על כמה יקר פה. במרצ פרסמו קמפיינים בעיתון "הארץ" ובטיקטוק. לאף אחד לא היה דחוף להציל את מרצ מעצמה, מתוך הבנה שרק חורבן יביא תקומה ורוב מצביעי לפיד שבעבר הצביעו מרצ לא מרגישים כנראה יותר מדי חרטה על מה שעשו. מרצ הוחרבה, אבל לדמוקרטיה הישראלית חשוב שהיא תקום מחדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו