מגיעים לקו הסיום בלי אוויר לנשימה

המפלגות, ובעיקר העומדים בראשן, מגיעים לקו הסיום בלי אוויר בגוף. חמש מערכות בחירות מאחוריהם, והשישית מציצה מעבר לפינה. נגמרו כל הטריקים והשטיקים, והציבור מראה סימני עייפות.

מערכת הבחירות הנוכחית שונה מקודמותיה בנושא מרכזי - בנימין נתניהו איננו ראש הממשלה, אלא יו"ר האופוזיציה, שמנסה לחזור לבלפור. בניגוד לפעמים הקודמות שבהן הפחיד מהקמת ממשלה עם מפלגה ערבית, הפעם מציג נתניהו קמפיין של מנצחים ומציע לאזרחים לקפוץ על עגלתו ולהיות שותפים בניצחון. "אני כבר על 60 וקצת מנדטים", הוא משדר, "עוד דחיפה שלכם, ויש ממשלת ימין בראשותי על מלא־מלא".

יאיר לפיד מגיע לבחירות הנוכחיות מעמדה נוחה. הוא יושב בבלפור ומדגמן ראשות ממשלה, ויש לומר שדי בהצלחה. הוא משדר לציבור שישמח אם יאפשרו לו להישאר בתפקיד, כי הספיק המון בארבעה חודשים ויש עוד מה לעשות, אבל בלי לחץ. אם יסתדר, סבבה. מפלגתו, ראוי לציין, לא ממש תוקפת את נתניהו ובעיקר לא את בן גביר, כי בסקרי עומק שעשו, עלה שתקיפה מחזקת אותם. המספר 15 מנדטים לבן גביר ולסמוטריץ' חזר ועלה בסקרים שלהם בשבועות האחרונים. כל תקיפה או פליטת פה מיותרת, כמו זו של רן בן ברק, רק מצופפת שורות סביב נתניהו ושולחת עוד ועוד מצביעים לזרועותיו של בן גביר.

המועמד השלישי שהצהיר שיקים ממשלה הוא בני גנץ, שרואה עצמו כמועמד האולטימטיבי לתפקיד. אבל, הוא לא מתרומם. הוא הולך על הטיקט של מר ביטחון, בעוד סדרת הפיגועים מתפוצצת לו בפניו מדי יום. המסר של המחנה הממלכתי איננו אחיד ואמירתו של מספר 3, גדי איזנקוט, שלא לגיטימי לבקש את ראשות הממשלה עם 12 מנדטים, כל אלה עושים את שלהם. המחנה הממלכתי מדמם מנדטים לטובת יאיר לפיד. במקרה הזה, מדובר בהצבעה אסטרטגית של מצביעי גוש השינוי, שאומרים לעצמם שעדיף שיש עתיד תהיה גדולה מאשר עוד מנדט למחנה הממלכתי, שלא ממריא לגובה של העומד בראשו.

המפלגות החרדיות בונות על גידול דמוגרפי

בעוד אצל נתניהו ובן גביר קופצים על עגלתו של זה שמסתמן כמנצח, במקרה של גנץ קופצים מן העגלה. בורחים למקומות שנראים יציבים יותר.

כך גם במקרה של איילת שקד והבית היהודי. גם אלו שמאוד רוצים לראותה בכנסת, מסתכלים על הסקרים ומאמינים להערכות שהסיכוי שתעבור את אחוז החסימה קטן, ונוטשים אותה. זה בא לידי ביטוי בסקר האחרון, שם צנחה ל־1.5 אחוזים.

המפלגות החרדיות בונות על גידול דמוגרפי, הוראת הרבנים ושיעורי הצבעה גבוהים. קיים חשש מזליגה לכיוון החרד״ליות של סמוטריץ', וביומיים הקרובים נראה בליץ תקשורתי בעניין זה, במטרה לעצור את הסחף.

נותרו העבודה ומרצ, שלא השכילו להתאחד, לא הציגו רשימות מספיק אטרקטיביות ולא העבירו את המסר שלהן, כולל החבאת המסר המדיני בעבודה, עד לאחרונה, והודאת יו״ר המפלגה מיכאלי שאינה רוצה לחזור לתיק התחבורה. מרצ בשידור חוזר של קמפיין שוד ושבר, והעבודה בקמפיין חסר מודעות למצבה הקשה.

אבל, מה שבאמת יכריע את הבחירות לא יהיו הקמפיינים ותשדירי התעמולה המשמימים, אלא שיעור ההצבעה עם דגש על המגזר הערבי. על פי הסקרים, רע״מ וחד״ש־תע״ל עוברות כרגע את אחוז החסימה. אם אחת מהן לא עוברת, בלפור בהישג ידו של נתניהו. אבל, ראוי לשים לב לכך, שבסקר האחרון של חדשות 13, בל״ד כבר עומדת על 2.75 אחוזים וחסר לה מחצית האחוז לאחוז החסימה.

בל״ד חורכת את השטח וקוראת למצביעים לבוא לקלפיות בקמפיין משולב של שוד ושבר מחד והצטרפות לניצחון מאידך. הסוקרים אומרים, שאם שיעור ההצבעה במגזר הערבי ינוע סביב 55 אחוזים, קיים סיכוי טוב ששלוש המפלגות יעברו ויהיו להן 12 מנדטים בכנסת. אם זה יקרה, מי שמסמן עצמו כמנצח, בשני הצדדים, יתרחק מבלפור. נתניהו כי לא יהיו לו 61, ולפיד כי לא יוכל להרכיב קואליציה בתמיכת בל״ד וחד״ש־תע״ל. לפחות במקרה שלו ימשיך להיות ראש ממשלת מעבר עד לסבב הבחירות השישי.