נתניהו מנסה להחזיר מצביעי ליכוד שנטשו, מיכאלי בקמפיין אנטי-חרדי: מה נשתנה בין סבבי הבחירות

הליכוד

הדרך: נתניהו מתון

המטרה: להחזיר מצביעי ליכוד שנטשו

קמפיין הליכוד עמד הפעם על שתי רגליים מרכזיות. הראשונה היא הניסיון לדרבן מצביעים שלא הצביעו בפעם הקודמת. בהקשר זה ניסו בליכוד לשכלל את מה שניסו לעשות בפעם הקודמת, אולם בשיטות מעט שונות. במקום אירועים וכנסים גדולים, שאליהם הגיעו ממילא פעילי הליכוד המרכזיים, החליטו במטה המפלגה להוציא את יו"ר התנועה בנימין נתניהו לאירועים קטנים יותר בשטח, במקומות שבהם אותרו "קלפיות זהב", כלומר מעוזי ליכוד שבהם נרשמו אחוזי הצבעה נמוכים. הרגל השנייה של הקמפיין עסקה בניסיון להביא את אנשי הימין המתונים, את אלה שנטשו את הליכוד בעקבות חקירות ומשפט נתניהו, שלא אוהבים את הסגנון שלו, של בכירי הליכוד ותומכיהם ה"ביביסטים". בהקשר זה ניכר הבדל תהומי בין קמפיין הליכוד בסבבי הבחירות הקודמים לבין מערכת הבחירות הנוכחית.

נתניהו נשמע הפעם מתון יותר, תוקף הרבה פחות את יריביו, נזהר בכבודה של מערכת המשפט ומקפיד "להעלים" את בכירי הליכוד הנחשבים מתלהמים יותר וכאלה המדברים בשפה בוטה. בחלק הארי של הקמפיין נמנע נתניהו אף מלהכריז שירכיב "ממשלת ימין על מלא".

יש עתיד

הדרך: להתעלם מהגוש

המטרה: המפלגה הגדולה או לפחות קרובה לליכוד

השינוי הגדול ביותר שעבר על מפלגה פוליטית כלשהי בבחירות אלו עבר כנראה על מפלגת יש עתיד. בבחירות הקודמות הבין יו"ר המפלגה יאיר לפיד כי הסיכוי היחידי להדיח את בנימין נתניהו מהשלטון יעבור דרך ניצחון של גוש השמאל, בסיוע המפלגות מימין המתנגדות לנתניהו: ימינה בראשות נפתלי בנט ותקווה חדשה בראשות גדעון סער. לפיד ידע כי עליו לשמור על שלמות הגוש ולדאוג שאף אחת מהמפלגות שבו לא תיפול אל מתחת לאחוז החסימה - נפילה שתבטיח כי נתניהו ישיג 61 מנדטים וירכיב ממשלה. עד לישורת האחרונה נמנע לפיד מהקריאות לתמוך בו ונזהר שלא יתפתח קרב ראש בראש מול נתניהו, מה שעשוי היה לגמור את אחת ממפלגות הגוש, שחלקן היו לא יציבות וגירדו את אחוז החסימה מלמעלה כבר מהרגע הראשון.

האסטרטגיה של לפיד הפעם הפוכה לחלוטין. לפיד לא מתחשב בגוש ופועל לגדול ולהיצמד עד כמה שניתן למספרים של הליכוד. לפיד מבין שלא יוכל להרכיב ממשלה הפעם, ולכן מעדיף להיות ראש המפלגה הגדולה ביותר, או כיו"ר האופוזיציה, או לכל היותר כראש ממשלת המעבר.

הציונות הדתית

הדרך: שני קמפיינים נפרדים

המטרה: לנצל את הפופולריות של בן גביר

מפלגת הציונות הדתית רצה במתכונת דומה בבחירות הקודמות, והצליחה, באמצעות סיוע לא קטן של נתניהו, להפוך מכזו שעלולה שלא לעבור את אחוז החסימה למפלגה שעשויה להגיע למספר מנדטים דו־ספרתי.

ההבדל הגדול כעת הוא שהמפלגה עומדת בזכות עצמה ואיננה זקוקה לסיוע כדי לעבור את אחוז החסימה. ההערכה היא כי מאחורי השינוי עומדת דמותו הפופולרית של איתמר בן גביר. אמנם הוא כבר הופיע ברשימה בפעם הקודמת, אולם היה זה לפני שנבחר לכנסת וצבר את הפופולריות הנוכחית אחרי פעילות וחשיפה של שנה וחצי בכנסת. בן גביר נחשב היום לדמות פופולרית, ובקרב הצעירים אף עלה לרמת הפופולריות של נתניהו, לא פחות. על פי סקר "ישראל היום" ו"מאגר מוחות", האחרון למערכת הבחירות הנוכחית, נראה כי בקרב בני 18 עד 30 זוכים נתניהו ובן גביר לאותה רמת אהדה בדיוק.

עוד החליטו הצדדים כי הפעם סמוטריץ' ובן גביר ינהלו שני קמפיינים נפרדים, כשכל אחד ינסה להביא את הקהל שלו.

המחנה הממלכתי

הדרך: לעמעם עמדות שמאל

המטרה: ימנים שלא רוצים להצביע נתניהו או בן גביר

ההבדל הגדול בין קמפיין המפלגה הקודם לזה הנוכחי הוא בעיקר פרסונלי. הרשימה התחדשה בצירופו של גדעון סער ומאוחר יותר בצירופו של גדי איזנקוט, שהעדיף לחבור למפלגתו של מפקדו לשעבר בני גנץ ולא למפלגתו של יאיר לפיד.

עבור גדעון סער מדובר היה באקזיט המושלם. החבירה לבני גנץ, שלו ושל כמה מחבריו למפלגה כמו זאב אלקין ויפעת שאשא ביטון, הבטיחה את מקומו בכנסת הבאה, על חשבון נציגי מפלגתו של גנץ.

מאוחר יותר הצטרף לרשימה גם הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט, אולם לפי כל הסקרים המהלך לא תרם למפלגה.

החידוש בקמפיין הנוכחי הוא כי גם גנץ זיהה שישנם אנשי ימין שלא מעוניינים להצביע לליכוד או לאחת ממפלגות גוש הימין, והתאים את מסריו לציבור זה. הוא הבליט את חילי טרופר ומתן כהנא, במטרה למשוך את אנשי הציבור הדתי־לאומי, ודאג שלא להתבטא התבטאויות בעלות אופי שמאלני, כמו תמיכה בתוכנית שתי המדינות ועוד.

האתגר הגדול של הקמפיין בהקשר הזה היה לעמעם את עמדותיו הידועות של איזנקוט, איש שמאל מובהק, מה שעשוי היה להרחיק את המצביעים הנ"ל במידה שהיה חוזר על התבטאויות עבר שלו בהקשרים המדיניים.

מפלגת העבודה

הדרך: קמפיין אנטי־חרדי

המטרה: להתבדל ולהיזהר משתיית קולות

מרב מיכאלי עמדה בראשות מפלגת העבודה גם בסיבוב הבחירות הקודם, אולם ישנם לא מעט שינויים שערכה במסרים המרכזיים של הקמפיין הפעם לעומת זה הקודם.

מיכאלי סירבה להתאחד עם זהבה גלאון ומרצ, למרות שבמרצ רצו באיחוד הזה, יאיר לפיד לחץ שייצא לפועל, ואף כמה בכירים במפלגת העבודה תמכו בו. מיכאלי התעקשה מהרגע הראשון שמפלגת העבודה תתמודד לבד וסירבה לכל הקריאות וההצעות להתאחד עם מרצ. זאת על אף שסכנת אי־מעבר אחוז החסימה ריחפה ועדיין מרחפת מעל שתי המפלגות.

כדי להתבדל מהיתר, הפעם החליטה מיכאלי ללכת על קמפיין אנטי־חרדי ומדי שבוע יצרה כותרות בתחום זה, בין השאר כשהתחייבה להפעיל בשבתות תחבורה ציבורית בכלל ואת הרכבת הקלה בגוש דן בפרט, ועוד.

מסרים אלה לא אפיינו את מיכאלי בעבר וגם לא את מפלגת העבודה לדורותיה, שראשיה ישבו עם הסיעות החרדיות באותן קואליציות ונושאי הדת והמדינה לא היו רוב הזמן שנויים במחלוקת בין הצדדים. הדבר נחשב אירוע חריג בתולדות מפלגת העבודה.

יהדות התורה

הדרך: אותו הקמפיין כמו בעבר

המטרה: לשמר קהל מצביעים ולמנוע זליגה לבן גביר

מצביעיה של המפלגה החרדית האשכנזית רואים עצמם כשייכים לגוש הימין בראשות בנימין נתניהו. עם זאת, בקרב הקהל המבוגר של דגל התורה, הפלג הליטאי, אין תמימות דעים באשר לצורך ללכת עם נתניהו עד הסוף, לא לעוד מערכת בחירות ולא לאופוזיציה.

לפני שפוזרה הכנסת ניסה גפני בעיקשות לפעול להקמתה של ממשלה בראשות בני גנץ, בצירוף הליכוד, אולם ללא הצלחה. קמפיין המפלגה הפעם דומה מאוד לקודמיו. יהדות התורה לא מנסה לפנות לקהל חדש, אלא לנסות לשמר את הישן - חרדים אשכנזים, אברכים בכוללים ובחורים בישיבות. הקו השמרני והמבוגר יחסית של המפלגה מונע קמפיין יעיל במגזר החרדים המודרניים והחרדים העובדים וכן הציבור המסורתי שאינו חרדי.

מאז תחילת הקמפיין מנסים ביהדות התורה להתמודד עם מעבר התמיכה של החרדים הצעירים לאיתמר בן גביר שהפך להיות דמות פופולרית בקרב צעירי המגזר.

ישראל ביתנו

הדרך: לתקוף חזק את החרדים

המטרה: לעבור את אחוז החסימה

אביגדור ליברמן היה השותף הכי קרוב של נציגי הכנסת החרדים והיה חברו האישי של יו"ר ש"ס אריה דרעי, עד שהגיע למסקנה כי הדרך שלו לעבור את אחוז החסימה למרות התנתקותו ממחנה הימין בשל שנאתו היוקדת לבנימין נתניהו עוברת דרך ליבוי שנאה והסתה נגד המגזר החרדי.

מה שהחל כבר בסבב בחירות ב' והתעצם לקראת סבבים ג' ו־ד', נמשך גם כעת כשליברמן ובכירי מפלגתו מקפידים לשחרר מעת לעת אמירה קיצונית ושערורייתית נגד החרדים כדי להישאר בתודעת מצביעיהם. אף שכוחו נשחק, לא הצליח ליברמן להמציא את עצמו מחדש. הוא מנסה בקמפיין הנוכחי גם להציג את עצמו כשר אוצר מוצלח.

ש"ס

הדרך: הרבנים זצ"ל עובדיה יוסף ושלום כהן

המטרה: להראות נאמנות ותמיכה בלתי מסויגת בנתניהו

למעשה אין שינוי גדול בין קמפיין ש"ס הפעם לבין הסבבים הקודמים. הערצתם של מצביעי ש"ס לנתניהו מאלצת את ראשיה להביע תמיכה בלתי מסויגת במנהיג הליכוד, ולהדגיש את מידת הנאמנות של יו"ר המפלגה אריה דרעי למנהיג הימין נתניהו.

גם בסבבי הבחירות הקודמים נעשה שימוש נרחב בדמותו של מנהיגה הרוחני של המפלגה הרב עובדיה יוסף עליו השלום, כדי לנסות ולעורר כמה שיותר אמוציות הן בקרב מצביעי ש"ס החרדים והן בקרב מצביעי ש"ס המסורתיים שהעריצו את הרב. הפעם מככב בקמפיין לצד הרב עובדיה יוסף גם נשיא מועצת חכמי התורה שאחריו, הרב חכם שלום כהן עליו השלום, שאמנם פחות מוכר ופופולרי כקודמו, אולם בקרב לומדי התורה הספרדים היה מספיק מוכר על מנת שדמותו תשכנע אותם לבוא לקלפיות.

בעוד שבסבבי הבחירות הקודמים שררה תמימות דעים ואחדות בין שתי המפלגות החרדיות ש"ס ויהדות התורה, הפעם נראה כי קיימת מתיחות אמיתית בין המפלגות והתיאום בין השתיים מצומצם בהרבה מבעבר, כשהסיבה היא הנאמנות לנתניהו.

מרצ

הדרך: קמפיין געוואלד

המטרה: תם עידן הורוביץ, שובה של מרצ לימיה הטובים

ההבדל הגדול בין קמפיין המפלגה בבחירות הקודמות לבין הנוכחיות הוא השינוי הפרסונלי בראשות המפלגה והחלפתו של ניצן הורוביץ בזהבה גלאון.

גלאון לא יזמה את חזרתה - בכירי המפלגה הם שפנו אליה ושכנעו אותה לחזור אחרי שפרשה, בעקבות הודעתו של הורוביץ כי לא יתמודד פעם נוספת לראשות המפלגה.

המסר שניסתה גלאון להעביר מאז בחירתה הוא כי שובה מחזיר למעשה את מרצ לימיה הטובים, זאת בעקבות הערכה כי הורוביץ לא מחובר במאה אחוז לדנ"א של בוחרי המפלגה ולחברי המנגנון המפלגתי.

עד לשבוע שעבר היתה גלאון משוכנעת כי לא תיאלץ לחזור על קמפיין הגעוואלד המזוהה עימה, כאשר קראה בפעם הקודמת כשעמדה בראשות המפלגה,להציל את מרצ מפני מחיקתה מתחת לאחוז החסימה. אלא ששתיית הקולות של יאיר לפיד, שכבר החלה, גרמה לה לשנות את תוכניותיה, וגלאון מוצאת את עצמה עומדת פעם נוספת ומשכנעת את פעיליה שלא לנטוש את מרצ בזמניה הקשים. בימים הקרובים עשויה הקריאה הזאת להתעצם ולהישמע בווליום גבוה בהרבה, כאשר מרצ יורדת בכמה מהסקרים כבר ל־4 מנדטים ומתקרבת בצעדי ענק אל מתחת לאחוז החסימה.

המפלגות הערביות

הדרך: ריבים, פילוגים וחרמות

המטרה: להגדיל את שיעור ההצבעה במגזר

ההבדל הגדול בין אז להיום הוא שאין עוד רשימה משותפת. האיבה בין הצדדים כה גדולה עד כי אפילו על הסכמי עודפים לא הסכימו לחתום.

כל אחד מפלגי המשותפת לשעבר הגיע לבחירות אלה עם מסר שונה. רע"מ המשיכה בקו של מנסור עבאס לשותפות עם השלטון היהודי בישראל. חד"ש־תע"ל תוקפת בנחרצות את שיתוף הפעולה של רע"מ עם הקואליציה, אבל לא אומרת דברים נחרצים לגבי אפשרות שהיא עצמה תשתף פעולה באופן דומה. לעומתן, בל"ד שוללת מכל וכל שותפות עם הממשלה ותוקפת בחריפות אפשרות שכזאת.

בכל המפלגות חוששים מאחוזי הצבעה נמוכים במגזר הערבי, אולם נראה כי הם לא מצליחים לעשות דבר כדי להגדיל אותם.