אם ישראל תתנהל בפרחחות של בן גביר - היא תאבד את נכסיה

איתמר בן גביר שלח לי השבוע הודעה. לא הודעה אישית, אלא כזאת שנשלחת למאגר של נמענים. עזבו רגע את החשד לשימוש לרעה במאגרי מידע שמורים (משטרת ישראל, הלו?), ובואו נדבר על הטקסט עצמו. "בגלל גנץ ולפיד", הוא כותב שם, "חזרה מדינת ישראל לחיות בפחד. האויב מחוץ ומבית כבר לא מפחד, וידי צה"ל כבולות".

תהיתי על איזה אויב הוא מדבר. על איראן, שספגה גם השנה שורה של מכות כואבות על אדמתה וברחבי המזרח התיכון? על סוריה, שלמרות כל המאמצים לא הצליחה גם בשנה החולפת להפסיק את התקיפות החוזרות ונשנות של חיל האוויר בתחומה? על עזה, שהוכתה השנה במבצע צבאי קצר, שגם בזכותו נהנים תושבי העוטף משקט מוחלט? על יו"ש, שאמנם אחראית לרצף של פיגועי טרור (שמבחינת כמות הנפגעים והיקפם פחותים בעוצמתם מאלה שהיו כאן בשנים 2016-2015), אבל צה"ל פועל בה בחופשיות בכל לילה (והרג בתקופה הזאת יותר מ־100 פלשתינים ועצר כ־1,500)?

מי שנובח, וכו'

קל לזרוק מילים לאוויר. זה חזק, ההוא חלש; זה ינצח, ההוא תבוסתן. עדיף לדבר בעובדות. אם אויבי ישראל היו משוכנעים שעומדת מולם כיום ממשלה תבוסתנית, הם היו תוקפים את ישראל פיזית ללא הפסקה. קורה בדיוק ההפך מזה; למעט קבוצות מסוימות ביו"ש - שלמרבה המזל לא מייצגות את רוב האוכלוסייה הפלשתינית, שממשיכה בחיי השגרה שלה - כלל האויבים, בכלל הזירות, מורתעים לגמרי. חלקם נותרו מורתעים גם לאחר שספגו מכות קשות, ואולי בגללן.

מי שטוען שידי צה"ל כבולות, לא בקי בנתונים. וגם לא ידי המוסד או השב"כ. חופש הפעולה שלהם קיים, כתמיד. בדיוק כפי שהיה בממשלות קודמות. בכלל, במערכת הישראלית הדרג המקצועי הוא שממליץ על דרכי פעולה, והדרג המדיני דוחה או מאשר. אם מישהו מגביל משהו, זה צה"ל את עצמו. הוא לא עושה זאת משום שהוא פחדן: הסיבה לריסון היא שיקול דעת ואחריות. כל מה שחסר אצל מי שתוקפים אותו כעת.

מאז הקמתה נשענה ישראל על ארבע רגליים עיקריות, שאפשרו את הפיכתה לנס בקנה מידה עולמי. הראשונה היא עוצמה ביטחונית חסרת תקדים ביחס למדינה כה קטנה; השנייה היא מצוינות אזרחית, שעיקרה מדעי־טכנולוגי; השלישית היא תבונה מדינית ויכולת לקשור קשרים גלויים וחשאיים; והרביעית היא אמונה בצדקת דרכה ומוסריות גבוהה משל אויביה.

הרגליים האלה היו תמיד שלובות זו בזו. כל מבצע צבאי נשען גם על יכולת טכנולוגית ואנושית, אבל גם על אסטרטגיה מדינית. מי שחושב שישראל יכולה לעשות כל שעולה על רוחה ביו"ש או בעזה ולא לשלם על כך מחיר מדיני - חי בסרט. גם תקיפה באיראן או פעילות מב"מ בסוריה מחייבות היערכות מוקדמת ומאוחרת. זה היה נכון בעבר, וזה נכון מתמיד בעידן שבו תדמיות מתקבעות ברשתות החברתיות.

בנימין נתניהו למד את זה על בשרו בקדנציה הראשונה שלו, בפתיחת מנהרת הכותל ובפרשת ניסיון חיסולו של חאלד משעל בירדן. לכן הקפיד בסבב כהונתו השני להקיף את עצמו באנשים אחראים מבחינה מדינית-ביטחונית: ציפי לבני, אהוד ברק, משה יעלון, בני גנץ, גבי אשכנזי - אלה רק חלק מהשמות שהיוו עבור נתניהו פרטנרים להתייעצויות רגישות ושכפ"ץ לימים גשומים. הם הסתובבו בארץ ובעולם והבהירו שישראל לא שינתה את עורה. היא ממשיכה לאחוז בנשק ביד אחת, כדי להגן על עצמה, אבל בעלה של זית ביד השנייה, בתקווה לימים טובים יותר.

הקרקס הפוליטי שמתקיים כעת הוא ההפך מכל זה. הוא לוקח את האחראים והופך אותם לחסרי אחריות, ולוקח את חסרי האחריות והופך אותם לכאילו-אחראים. זה נכון ששר ביטחון יכול להיות גם מי שלא שירת בצה"ל, כפי שלימדו הדוגמאות המוצלחות של דוד בן-גוריון, שמעון פרס ומשה ארנס. אבל חובה עליו להיות מנהיג שחיי אדם מקודשים בעיניו, ששולח חיילים לקרב רק כשאין ברירה, שיודע שהמלחמה הטובה ביותר היא לא זאת שהתקיימה, אלא זאת שנמנעה.

תרגיל בדמיון מודרך

ההנהגה הביטחונית של ישראל פעלה כך מאז קום המדינה, ופועלת כך גם היום. אף אחד מהמנהיגים האלה לא עושה זאת למען הפנסיה התקציבית. מדובר באנשים מוכשרים, שכל אחד מהם יכול להרוויח פי כמה בשוק האזרחי. הם פועלים מתוך תחושת שליחות, אחריות ומנהיגות, בידיעה שגורלה ועתידה של הארץ מונחות על כתפיהם. הם לא מפילים תיק על אף אחד, אלא לוקחים אותו על עצמם. בדיוק כפי שיצחק רבין - שבשבוע הבא נציין 27 שנה להירצחו - עשה כשהודיע "אני אחראי" כאשר כשל המבצע לשחרורו של נחשון וקסמן.

מנהיגות ואחריות לא בונים בסיסמאות. גם לא בנפנופי אקדח. בונים אותן בקבלת החלטות שקולה ומאוזנת, לאורך שנים, שרובן נותר סמוי מעיני הציבור. קל להתקשקש על פעילות במחסום, קשה יותר לדבר על פעולות חשאיות שמתבצעות תוך סיכון עצום בחזיתות רחוקות, או על "האצבע על הכפתור". כן, הכפתור ההוא. בכל אלה, בקצה הפוקד והמבצע, נמצאים טובי בנינו, ולא כקלישאה. הם אלה שמפתחים, מפקדים, נלחמים - וחלילה נהרגים. תחשבו רגע על הסיטואציה הבאה: השב"כ נדרש לעצור פעילי ימין קיצוני שחשודים בטרור. כדי לבצע את המעצר, מתלווים אליו שוטרים. הפעילות מחייבת דיווח לשר לביטחון הפנים בן גביר. אותו בן גביר שהורשע בפלילים ובתמיכה בארגון טרור, וקשור בעבותות לרבים מהיעדים הקיצוניים ביותר. מה יעשה השב"כ - ידווח? לא ידווח? ומה יעשה השר, שרבים מהשמות מוכרים לו אישית?

מדינת ישראל היא מעצמה משום שידעה להתנהל בתבונה ב־74 וחצי שנותיה. היא תישאר כזאת אם תתנהל כך גם בעתיד. אם תעבור להתנהל בפרחחות, בחוסר אחריות, היא תאבד מנכסיה - הביטחוניים, המדיניים, הטכנולוגיים, האנושיים - ותאבד מעוצמתה. אם לזקק בשתי מילים את מה שנדרש לה כעת: מנהיגות אחראית. בישראל יש מנהיגות כזאת כיום, והיא לא נמצאת בשוליים.