תוכנית סמוטריץ': לשפוך את התינוק עם המים | נדב העצני

יש הרבה נקודות שאכן דורשות טיפול בתוכנית לשינוי מערכת המשפט שהציגו השבוע בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן. אבל אם תתקבל הרפורמה שלהם כפי שהיא - ישראל תחזור לשנות ה־50, לשיא ימי הדיקטטורה העממית המושחתת של דוד בן־גוריון. אותם ימים אפלים שלפני דרמת ארגון "שורת המתנדבים", שהצליח להפוך את המערכת המשפטית לעצמאית, ולמנוע מהשלטון להמשיך לשלוט בשחיתות, ללא מצרים.

סמוטריץ' ורוטמן נוגעים, בצדק, בשורה של נקודות שדורשות תיקון כבר הרבה שנים. כך באשר לצורך לעקר את יכולת בית המשפט העליון מלשמש רשות מחוקקת עליונה; כך בנוגע לסמכות השליטה המוחלטת שנטלו לעצמם היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה; כך באשר לקביעת הרכבי בג"ץ והסמכויות שלו; וכך גם בנקיטת צעדי מניעה נגד יכולתם של שוטרים ופרקליטים מושחתים לטפול האשמות שווא על פוליטיקאים בכירים. כל אלה ועוד אכן דורשים רוויזיה, כמו גם תיקון בסיס ההפיכה השיפוטית שהוביל נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק.

ברק ושותפיו הצליחו ליצור סבך משפטי־אופרטיבי, שאפשר לשופטי בית המשפט העליון לקבוע את נורמות־העל בחברה הישראלית. נורמות שלא פעם סותרות את עמדות מרבית הציבור הישראלי, ומונעות מנבחריו להחיל מדיניות שמשקפת את רצון הרוב. עם השנים, הכוח המוגזם שהופקד בידי היועצים המשפטיים ופקידי המדינה, במטרה לנטרל את הפוליטיקאים, גרם גם לעוולות חמורות. בייחוד כשהמערכת התעלמה ממעשי תועבה של פוליטיקאים מסוימים והחמירה עם אחרים, ממניעים פסולים.

כן לתיקון, לא להרס

כל זה אכן דורש את השבת האיזון שבין הרשויות. חייבים להבטיח שכל רשות תעשה את שלה - הכנסת תחוקק ותקבע נורמות, הממשלה תשלוט בהתאם למנדט שהפקיד בידיה הציבור, והשופטים ישפטו. שיפוט שכמובן כולל ביקורת חדה על מעשי הממשל. אבל מה שסמוטריץ' ורוטמן מקדמים לא יגרום לכל להתרחש. הוא יפקיד בידי הממשלה כוח מוגזם, ויחזיר אותנו לימי בן־גוריון. זו בדיוק שפיכת התינוק עם המים.

השניים לקחו את עקרון השלטון בידי הממשלה והסירו ממנו כל מעצור וביקורת. הם גם שכחו שחלק מהותי מנגע השתלטות בג"ץ והפרקליטות על המדינה נבע משיתוף הפעולה של בנימין נתניהו. נתניהו כראש ממשלה רצה בשלטון בג"ץ והפרקליטות כדי להדוף את הלחצים האידיאולוגיים של הבוחרים שלו, כל עוד הוא לא נפגע מכך אישית. הוא המנהיג שטיפח את אהרן ברק ואת שיטתו, ותרם רבות לעיוות המערכת.

עובדה היא שאיילת שקד, בארבע שנות כהונתה כשרת משפטים, הצליחה לחולל תיקונים דרמטיים במערכת המשפט, תוך שימוש בכללי המשחק הנוכחיים, בלי להרוס כלום. בין היתר, היא שינתה את ההרכב של בג"ץ וריסנה לחלוטין את מחלקת הבג"צים.

זה לא אומר שלא צריך לעצב מחדש את המבנה של הוועדה לבחירת שופטים, וגם להקנות לפוליטיקאים יותר כוח לגבי המינויים בעליון. אבל אסור להפקיד את הוועדה כולה בידי נציגי הממשלה, שברוח הצינית שנושבת משני צידי המתרס הפוליטי עלולה למנות סוסים לבית המשפט העליון, ברוח הקיסר הרומי קליגולה. נכון, לא ייתכן ששופטי העליון יהיו רק חברי מסדר "הציבור הנאור", כפי שהגדיר אהרן ברק את מי שחושבים כמוהו. אבל חייבים לוודא שלא ייבחרו שופטים בלתי ראויים, ושאלו לא יהיו בכיס של הפוליטיקאים.

מרכיב חשוב נוסף בתוכנית המוצעת עוסק בביטול עילת הסבירות, ומבקש לשלול את זכות העתירה החופשית לבג"ץ. זוהי טעות חמורה וקיצונית במיוחד. אמנם אסור לאפשר לבג"ץ להמשיך להיות הרשות המחוקקת, ויש לחדד בחוק את גבולות סמכות ההתערבות השיפוטית, אבל בתי המשפט חייבים להיות אקטיביסטים ונשכניים בהגנה על האזרח ועל טוהר המידות. הם הרי המפלט של כולנו משרירותו של השלטון. והשלטון, בייחוד פקידי הממשלה והשרים, מחזיק בכל כך הרבה כוח, שחייב ריסון כדי שלא יהפוך להתעמרות ולשחיתות. אם קיימת מהפכה חיובית שהנחיל אהרן ברק, הרי היא אותה זכות עמידה נרחבת בבג"ץ. סמוטריץ' ורוטמן הרי יודעים, שרק בכוח זכות העמידה סוכל לאחרונה המינוי השערורייתי של מני מזוז לראשות הוועדה לבדיקת מינויים. תחת התוכנית שלהם, בג"ץ היה מנוע מלהתערב גם בשרירות ממשלת לפיד.

הדבר החמור והאינדיקטיבי ביותר ברפורמה המוצעת הוא הדרישה לבטל כליל את עבירת ה"מרמה והפרת אמונים". בעיקר כאשר רוטמן דורש שהביטול יחול רטרואקטיבית, גם על משפט נתניהו. העבירה הזו אכן דורשת דיוק בידי המחוקק, בין היתר נטרול היכולת של יועצים משפטיים וקציני משטרה לא הגונים להתעמר בפוליטיקאים שהם לא אוהבים. אבל כל כך הרבה אנשי ציבור הורשעו בצדק תחת העבירה הזו בגלל מעשים פסולים וחמורים שהם ביצעו. היא הרי קריטית למניעת שחיתות והתעמרות מצד ראשי ערים, שרים וכמובן - ראשי ממשלה.

בכלל, הדרישה של ראשי מפלגת "הציונות הדתית" בעניין הזה, כמו גם לגבי החוק הצרפתי, צובעת את כלל הרפורמה שלהם בצבעים אפלים. הרקע של משפט נתניהו בוטה כל כך, שאם באמת היו לסמוטריץ' ולרוטמן כוונות טהורות, הם היו נרתעים מלטפל בעבירת הפרת האמונים בעיתוי הנוכחי. האם באמת צריך להסביר לשניים עד כמה חייבים לאמץ כלים שימנעו מפוליטיקאי לקבל טובין במאות אלפי שקלים ממיליארדר כמו מילצ'ן, בנסיבות שאותן תיארה הדס קליין? הם לא מחנכים את הילדים שלהם שמדובר במעשים מגונים ופסולים? הם לא מודעים למערכת המסוכנת של תן וקח בין פוליטיקאי לבעל עניין, שחייבים לרסן אותה בחוק?

אין ספק שראשי הציונות הדתית מודעים היטב לכל זאת, ולכן ברור עד כמה הם איבדו את המצפן. הרפורמה שלהם, שיש לה בסיס מוצדק, היא לא בבחינת תיקון אמיתי והוגן של מערכת המשפט, אלא השחתת המדינה.

צביעות בצורת כטב"מ

כמה מעודד להבחין שהממשלים בארה"ב ובאירופה גילו בשבועות האחרונים את המפלצת האיראנית. הכטב"מים שמשטר האייתוללות מספק לרוסיה, שמפוצצת אותם על אזרחי אוקראינה, גרמו לגל תגובות קשות מוושינגטון ומבירות אירופה כלפי טהרן. עד כדי כך, שעכשיו מדווח כי כמעט אפסו סיכויי החתימה על הסכם הגרעין.

את מה שלא עשו האיומים השגרתיים של מנהיגי איראן להשמיד את מדינת ישראל, פשוט לחסל אותנו; את מה שלא עשו אין־סוף פיגועים ומעשי טרור אכזריים שחוללו האיראנים; את מה שלא עשתה האידיאולוגיה הרצחנית והאימפריאליסטית של עטויי הגלימות, המדכאים את העם שלהם יותר מכל - עשו כמה מאות כלי טיס קטנים, שפוגעים בבת־הטיפוחים האהובה של המערב.

כל זה רק ממחיש עד כמה אוהבים אותנו בממשלים הנוכחיים, מארה"ב ועד גרמניה וצרפת, איפה אנחנו ואיפה האוקראינים. זה גם מלמד עד כמה גם אנחנו צריכים להסיק מסקנות מדרמת הכטב"מים.