עניין של השקפה, ובכל זאת

טבעי ככל שיהיה בתקופת בחירות, הקיטוב הפוליטי מקשה ניתוח רציונלי של ההסכם עם לבנון • הוא פותח תקווה לדינמיקה של יציבות • ומנגד, הוא חושף לראווה את עומק החשש הישראלי מעימות ביטחוני

גרשון הכהן, צילום: יהודה פרץ

לא רק יריבות פוליטית בתקופת בחירות הופכת את הסכם הגבול בין ישראל ללבנון לשנוי במחלוקת. במחלוקת הזו מתקיימים כמה ממדים ענייניים, שעושים את מסכת השיקולים הסבוכה בעד או נגד ההסכם לבלתי תלויה ישירות בזהות פוליטית. זה אומר שבהתייחסות עניינית לסוגיה, יכול אדם להימנות עם תומכי יאיר לפיד או בני גנץ לראשות הממשלה, ועדין להסתייג מההסכם כפי שהובא לאישור הקבינט. וכן להפך, יכול אדם לתמוך בנתניהו ובגוש הימין, ובכל זאת למצוא סיבות לתמוך בהסכם.

עם זאת, לגמרי טבעי שדווקא מתוך התמקדות בטיעונים הענייניים שמכוננים את המחלוקת, הסוגיה תקבל גם ביטוי פוליטי. הרי במערכת בחירות בדמוקרטיה בריאה מצפים ממפלגות להציג לציבור את ההבדלים ביניהן, הממוקדים בסוגיות אסטרטגיות בעלות השלכות משמעותיות לעתיד המדינה. בהיותה כזו, שאלת ההסכם עם לבנון ראויה בהחלט לתשומת לב מיוחדת במערכת הבחירות.

"לא רק יריבות פוליטית הופכת את הסכם הגבול לשנוי במחלוקת" רה"מ במסיבת עיתונאים על ההסכם, צילום: אולבייה פיטוסי/פלאש 90

הכניסה של נסראללה

באופן גלוי למדי, התייצבו מערכת הביטחון ובכירים לשעבר להגנה על ההסכם. הם מסבירים שיש למדינת ישראל אינטרס שגם לבנון תיהנה ממאגרי הגז בתחומי המרחב הימי שלה. לאסדת גז לבנונית שתוצב בסמוך לגבול הימי עם ישראל, יש לטענתם סיכוי לכונן מגמה רצויה של אינטרסים כלכליים וביטחוניים של שתי המדינות, בשיווי משקל הדדי במרחב הימי.

זו, למשל, היתה תרומתה של מגמת הפיתוח והשגשוג החקלאי בבקעת הירדן בצידה הירדני, שכבר בתחילת שנות ה־70, לפני הסכם השלום, הציבה אינטרס הדדי ליציבות במרחב הגבול. ההסכם עם לבנון פותח צוהר של תקווה להתפתחות דינמיקה דומה בין ישראל ללבנון.

לשיקול הזה, בציפייה לדינמיקה של יציבות, יש ללא ספק שרשרת השלכות ביטחוניות חיוביות. אולם כדאי לתת את הדעת על כך שבהיקף תכניו - שיקול זה ודומים לו מצויים במדרג העליון של משוואת הביטחון הלאומי. מדובר במשוואה כוללנית, הכורכת יחד מכלול תחומים רחב, הרבה מעבר לשיקולי ביטחון טכניים. בבחינה כזו של ההסכם, נקודת המבט הביטחונית היא רק אחד הגורמים במשוואה כוללת, שבה נדרשים מומחים נוספים כמומחי משרד החוץ, מומחים למשק האנרגיה הבינלאומי, מומחים לחוק הישראלי בשאלת סמכותה של ממשלת מעבר, וכמובן מומחים לדין הבינלאומי. בחינת השיקולים במכלול המקיף אמורה להתממש במועצה לביטחון לאומי - המל"ל. בשל כך, לעמדת ראש המל"ל איל חולתא, ולהצטרפות ראשי מל"ל לשעבר, אלוף (מיל') גיורא איילנד ואפרים הלוי, יש משקל סגולי מקצועי בתמיכתם בהסכם. מצד שני, דווקא מתוך מבט כוללני במשוואת הביטחון הלאומי בסוגיה, מזדקרים גם השיקולים לדחיית ההסכם.

יש משקל סוגלי לתמיכתו בהסכם, אלוף במילואים גיורא איילנד, צילום: ללא

אמנם ייתכן שגם נתניהו היה מסכים לוויתור הסוחף עד כדי מאה אחוזים מהשטח שבמחלוקת, מה שמסתכם בוויתור על מרחב ימי בגודל 840 קמ"ר. אולם מאז סיום ממשלת נתניהו השתנה משהו דרמטי. האיום של נסראללה לתקוף את אסדות הגז בשטח הישראלי, דחף למסגרת המו"מ גורם חדש ששינה מעיקרה את כל מסגרת הדיון. אם קודם לאיום ניתן היה להציג ויתור ישראלי כמחווה של רצון טוב, כהושטת יד למדינת לבנון הנתונה במשבר כלכלי עמוק - לאחר איומי נסראללה חסרי התקדים, הוויתור הישראלי נלכד במסגרת הקשרית הצובעת אותו בצבעי כניעה לסחיטה. בהקשר שהשתנה, המו"מ על הגבול הימי שנמשך כעשור, שולב לתוך מערכה חדשה שעיצב נסראללה בתחכום יצירתי, בשאיפה לפגוע במעמדה ובדימוי עוצמתה של מדינת ישראל.

ייתכן שגם נתניהו היה מסכים לוויתור, יו"ר האופזיציה נתניהו, צילום: קוקו

את המו"מ, שנוהל במשך השנים בתיווך אמריקני, מלכד נסראללה למסגרת המשולה למשחק העבריינים המכונה "משחק צ'יקן". במשחק הזה נוהגים שני נהגים בכביש צר זה כנגד זה. רגע לפני המפגש, על מנת להימנע מהתנגשות, אחד מהשניים חייב לוותר ולרדת לשוליים. בכללי המשחק, זה שוויתר הוא המפסיד. במבט ראשוני הוויתור בירידה לשוליים הוא הכרח רציונלי. השאלה הגדולה היא במה כרוך מחיר ההפסד. עיון עומק יגלה כי גם בסיפור הזה שאלת ההחלטה הרציונלית היא תלוית הקשר.

בחזרה לנמשל: מרגע שהוצב איומו של נסראללה בדרישה לקבלת מלוא התביעה הלבנונית כתנאי לתפעול ישראלי של אסדת כריש, מרחב הוויתור הישראלי נקלע למלכוד. גם אם יתקבל בציבור הישראלי כנכון ביחס למשוואת האינטרסים הישראלית, קשה להציל אותו מהזיקה לאיומי נסראללה. ככל שהוויתור הישראלי מוצג לציבור כמהלך נכון, גם על מנת להימנע מסכנת התנגשות צבאית והידרדרות למלחמה, כך הוא מתחבר לממדים התודעתיים הגלויים והסמויים, המציגים את מדינת ישראל בחולשת חרדתה מעימות צבאי. הערבויות האמריקניות בהקשר הזה מגבירות את הנזק.

בכבוד שלנו

בביקורו בפיקוד הצפון הכריז שר הביטחון גנץ: "לא ויתרנו ולא נוותר על מילימטר אחד של ביטחון". הוא התעלם בהכרזתו מהשלכות ביטחוניות שעלולות להיות לאופן שבו מפרש האויב את הוויתור הישראלי. המיקוד הביטחוני הצר הזה מבטא את הסגידה הישראלית לממדים הטכניים והפיזיקליים של הביטחון, שבהם נאחזת החברה הישראלית כמכנה המשותף הכמעט יחיד ללכידותה. בכל יתר הממדים הביטחוניים שמעבר לטכניים, החברה הישראלית מתקשה לגבש הסכמה.

הסגידה הישראלית לממדים הטכניים והפיזיקליים של הביטחון, שר הביטחון גנץ, צילום: אולבייה פיטוסי/פלאש 90

כאן מזדקרת בעיה קיומית בעלת רבדים תרבותיים, שיש להם תפקיד קריטי במשוואת הביטחון הלאומי. הוויתור הישראלי אמנם אינו מוכח לפי שעה כמוביל לפגיעה ביטחונית פיזית, אך הוא בהחלט פוגע בבסיס הכבוד הלאומי ובדימוי הריבונות של מדינת ישראל. אמנם, מתוך נאורות מתקדמת, נוטים לא מעט ישראלים לזלזל במשמעותו של כבוד לאומי, אולם במציאות העולמית החדשה, המטלטלת בשנה האחרונה גם את אירופה המערבית - ניתן ללמוד כי גם כיום, אומה שלא תדע להגן על כבודה עלולה להיות מאוימת גם מבחינת עצם קיומה.

בדילמות אסטרטגיות יש תמיד צדדים לכאן ולכאן, והן אינן מוכרעות רק בכוח התבונה. הכרעה מאוזנת זקוקה קודם כל לדיאלוג ביקורתי פתוח, וזה בדיוק מה שכל כך חסר כיום בהנהגת מדינת ישראל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר