רבע שעה לפני השעה המיועדת, כיכר הגשר בבאר שבע ריקה. כמה פעילי ליכוד פורשים שלטים על הרחבה ומחלקים דגלים. כמה ילדים רצים אליהם, ״בוא, בוא, יש דגלים בחינם״. נהגי מונית רעבים בתור לפלאפל תוהים מה קרה. ״הדור הזה כולו מסכים, אלה יושבים בבית מול המסך, לא זזים ולא יוצאים״, אומר אחד. ״אין, היום הקרב האמיתי זה בפייסבוק״, אומר השני.
נתניהו בסיום השיחה עם לפיד: "מודאג יותר לאחר הפגישה מלפניה" // צילום: יוני ריקנר
הערב שוקע והכיכר עדיין ריקה, חבר ותיק מגיע עם משפחתו, ״אני מודאג״ הוא אומר, ״אני זוכר כילד שאבי לקח אותי לעצרות של בגין. היו אלפים, אבל עכשיו… תראה מה זה, איפה האנשים?״.
מערכת הגברה נפרסת, הכרוז צועק בקול ניחר: ״באר שבע תתעוררו, ראש הממשלה רוצה לראות הרבה אנשים, איפה כל החברים שלכם? תתקשרו לכל מי שאתם מכירים, שלחו בווטסאפ, תביאו אנשים, עוד אנשים. תנו כבוד לראש הממשלה״.
איזה ראש ממשלה? תוהה אחת החולפות בכיכר, לפיד מגיע?
שעת היעד חולפת, והרחבה מתחילה להתמלא. אולם שום דבר לא מניע את הערב, יותר משלושה מפגינים עם שלטים.
הצעקות ממשיכות להתלהם בשולי הכיכר - מפגינה עם דגל ישראל צועקת ״חוק בריאות ממלכתי, ביטוח לאומי זה הכל השמאל עשה, אז מי השמאלנים הבוגדים כאן?״. ״גברת, כל החיים שלך את רוצה רק ביטוח לאומי, את חיה מ־28 בחודש, יא מוצצת את המדינה״, צועק לעברה צעיר עם כיפה. ״יא מטומטם״, היא צועקת בחזרה, ״לי יש עבודה, אני לא צריכה ביטוח לאומי״, ״אז בשביל מי את צועקת?״ צועק הצעיר, ״אני צועקת בשביל שיהיה לכם, מטומטמים״.
אחד ועוד אחד זה ארבע
הצעקות מהדהדות מקירות הבלוק הכי ארוך במדינה. משאית עם תמונתו של ביבי ורמקולים מהדהדים מגיעה במורד הכביש, הילדים רצים ומריעים - ביבי, ביבי, ביבי. אך מסתבר שזה רק מופע החימום. הזמריר של הליכוד מתחלף במסיבת טראנס, הכרוז צועק ״באר שבע, הוא חוזר הוא חוזר, תתעוררו״. לפי מילות השירים נראה כי המועמד לראשות הממשלה הבאה הוא ר׳ נחמן. אולגה, עולה חדשה מאוקראינה, רוקדת משולהבת בעודה משדרת לעוקביה דרך מכשיר הטלפון בידה - ״איזה שיגעון זה בחירות בישראל״.
החימום עובד, הקהל משולהב, דתיים לאומים, אנגלו־סקסים, נשות שכונות ועולים חדשים, האורות נדלקים והקהל צובא על משאית הזכוכית - ״איזה סלב, אני מתה״, קוראת מישהי. אחד הפעילים בשורה הראשונה מסמן עם הידיים כוריאוגרפיה משונה - ״חברים אל תשכחו את קיר הברזל! תעשו לביבי ככה עם הידיים, את חמשת הממים של ז׳בוטינסקי, הוא מת על זה״. ״מה יש לשמאלני הזה״, תוהה חייל מקועקע, ״מסכן, כנראה משוגע״, עונה לו מישהו.
שעה וחצי לאחר השעה הנקובה, הכרוז מבקש מכולם לפתוח סטורי ולשדר לייב בפייסבוק, הרגע מגיע וביבי נכנס אל האקווריום. כסוף וחטוב מתמיד, הוא מחשמל את הקהל, מאות האנשים זזים לעברו, השומרים בלחץ, האורות בוהקים. ״ביבי המלך״, צועקים לעברו. ״לא, אני לא מלך, כי מלך צריך להיבחר, ואני צריך אתכם, יש פחות מצביעי שמאל מימין, אבל הם מצביעים באחוזים גדולים״.
״האחוזים נוהרים״, צועק לו מישהו, ביבי מחייך, בחדות הוא קולט את העולים החדשים שעומדים מולו ומתחיל לדבר איתם בצרפתית? מהיכן אתם מטוניס? אתם אוהבים יהודים?, הוא שואל. וזה מה שבאתי להגיד לכם הוא חותם, זוכרים שיעור חשבון - אז הנה החשבון החדש, אחד ועוד אחד, זה ארבע, הוא מניף אצבעות, אם כל אחד יביא עוד וישכנע חבר וחברה ללכת להצביע, יהיו לנו עוד ארבע שנים של ממשלת ימין, אמיתית, קחו שעון מעורר ושימו אותו מול הפרצוף ותגידו לכולם - תתעוררו.
הקהל מריע, ״ביבי, ביבי, ביבי״ אך לאחר רבע שעה, נתניהו מנפנף בידיו, האורות כבים והקרקס ממשיך לתחנה הבאה. ״איזה מלך הוא״, אומרת נערה דתית לחברתה, ״הלוואי…״, נאנחת חברתה.
