יש עתיד מציגה: פחד ותיעוב בסגירת הרשימות 

בלשכותיהם בכנסת ומחוצה לה יושבים השבוע חברי הכנסת והשרים של יש עתיד וכוססים ציפורניים. הרשימה לכנסת מתגבשת ומתקרבת לסף סגירה, והם שרויים באפלה מוחלטת. גורלו של כל אחד ואחת נחתם בספר החיים הפוליטיים, ולא רק עצם הקיום על הפרק אלא גם שאלות של יוקרה ומעמד. והכל מתנהל הרחק מהישג ידם או אוזנם, בוועדת המפלגה לבחירת הרשימה לכנסת, שלדעת רבים מהם אינה אלא כיסוי לפורום מצומצם ביותר.

הרשימה הסופית של יש עתיד מגלה לא רק את המיקום הח"כ (או המועמד) ברשימה, אלא את מידת קרבתו למנהיג. מועמדי יש עתיד פטורים מהמתנה דרוכה להכרעתם של בוחרים. גורלם הפוליטי תלוי בקבוצה קטנטנה, אינטימית ורבת כוח, מסוגרת מאחורי דלתות. אחת הדמויות הפעילות במפלגה הוא איש ההון הלל קוברינסקי, שכבר תואר בתקשורת כאיש הצללים של יאיר לפיד. שירית אביטן־כהן תיארה לאחרונה ב"גלובס" את מעמדו בתוך יש עתיד כמוציא והמביא במפלגה, וידו בכל, אף שאינו נושא בתפקיד רשמי.

כעת כבר עולה תרעומת על מעורבות יתר לכאורה של גורמים חיצוניים בגיבוש הרשימה לכנסת. בכירים במפלגה מספרים על תחושת לחץ לקראת פרסום הרשימות. אבל יותר מהמתח לגבי גורלם, הם מתארים תחושות קשות של מרמור ואף השפלה מכך שגורמים חיצוניים קובעים את גורלם - ומשפיעים הרבה יותר מהם על אופיה של המפלגה, זהותה, ערכיה, מדיניותה ובשורתה האנושית.  

מי יהיה העדי קול הבא/ה

נכון, ה"דמוקרטיה" ביש עתיד היא כבר בדיחת פרשנים לעוסה, אך הפעם היא דרמטית יותר. לראשונה מרכיבה יש עתיד רשימה כשהיא מפלגת שלטון, גם אם בממשלת מעבר. זה הבדל עצום, מפני שכעת המשובצים במקומות הריאליים עשויים לקבל לידיהם סמכויות מלאות כשרים וכסגני שרים, לחלוש על תקציבים ולקבוע מדיניות. והדבר המרכזי שמטריד אותם, מעבר לעובדה שגורמים חיצוניים מושכים בחוטים במפלגה שעל פניו רוצה להציג פוליטיקה חדשה, שקופה ומוארת, הוא המחויבות הלא־פורמלית לאותו פורום שליהק אותם. והדברים מנוסחים כאן בזהירות המתבקשת. הח"כים מבינים למי הם עתידים ליתן דין וחשבון והאינטרסים של מי חשובים.

והחשש הזה נובע מכך שהם כבר מאומנים היטב בכללים הנוקשים, שעל פיהם איש אחד, בעצה אחת - או ב"המלצה ידידותית" של חופן מקורבים - מחליט מי בקיצו הפוליטי ומי לא בקיצו, מי ישפל ומי ירום. הקריטריונים להיבחר לרשימת יש עתיד הם פשוטים. כלל ראשון הוא כמובן נאמנות מוחלטת וחסרת פשרות למנהיג. נסו למצוא בעברם של חברי יש עתיד ולו שמץ של ביקורת כלפי הבוס הגדול, זה שגורלם הפוליטי מצוי רק בידיו. הסיכוי מתחת לקלוש. איש לא שוכח שם מה עלה בגורלן של דמויות כעפר שלח או עדי קול, שהעזו להחציף פנים למנהיג, או חלילה לבטא עמדה עצמאית משלהם.

הנאמנות הפולחנית מייצרת מופעי חנופה משיחיים בנוסח "יש אחד קוראים לו בורא עולם, ויש אחד קוראים לו יאיר לפיד" מבית היוצר של האלופה (מיל') אורנה ברביבאי. ולא רק שרת הכלכלה. אישים נוספים שהתברכו ברקורד מוכח ועתיר הישגים, כמו הניצב בדימוס וסגן השר יואב סגלוביץ' וסגן ראש המוסד לשעבר רם בן ברק, הפכו לתפאורה אנושית, ובסביבתם מתארים תסכול. אין להם משקל בניהול המפלגה שבה הם חברים בולטים. נציגים דעתניים כמו חברת הכנסת מירב בן ארי יודעים היטב מה תקרת הזכוכית של חופש הביטוי. ובגלל שמדובר בדמויות שעלולות לגלות עצמאות־יתר, חלקן מבטא בימים אלה גם חשש לגורלם ולמיקומם ברשימה. אולי מישהו ירצה לנטרל חברים חזקים שעלולים לאיים על המשטר הפנים־מפלגתי.

ביש עתיד אוהבים לבוז לרשימות שהורכבו בבחירות מוקדמות במפלגות אחרות, בעיקר הציונות הדתית והליכוד. חברי המפלגה נוטים להזדעזע תכופות מפולחן אישיות ביביסטי, מהערצת באבות ומסגידה לאדמו"רים. אבל בפועל רשימת מפלגת השלטון לכנסת היא אסופת אצבעות פוטוגניות, שיודעות את מקומן ומבינות מה מצופה מהן. בימים אלה, נוסף על הצייתנות המתבקשת, שוררת במסדרונות המפלגה אווירת פחד לקראת פרסום הרשימה.

הנאמנות לא משתלמת

לפחד הזה יש גם מקור השראה במפלגת האחות הקטנה, המחנה הממלכתי, שם ערכו השבוע כנס שבו הכריז בני גנץ על ריצה לראשות הממשלה וחשף את הרשימה. וראו זה פלא: נאמניו של גנץ, אלו שהלכו איתו גם במה שהיה נראה כמו הדרך למדבר הפוליטי - נדחקו לאחור, ולפניהם שובצו חברי כנסת אחרים המחויבים למנהיג אחר, גדעון סער. הם נוקבים בביטוי "הופקרנו".

שרת החדשנות אורית פרקש־הכהן מוקמה במקום העשירי, כשהרבה לפניה ניתן למצוא את שרת החינוך יפעת שאשא ביטון מתקווה חדשה. סגן השר אלון שוסטר נדחק למקום ה־12, הרבה אחרי השר זאב אלקין. הנפגע העיקרי הוא סגן יו"ר הכנסת איתן גינזבורג, שמצא את עצמו במקום ה־14 ובוודאי תוהה מדוע הועדף על פניו מתן כהנא. לזכות המחנה הממלכתי ייאמר ששם גם נאמנות למנהיג אינה ערובה לכלום.

במקביל לשיבוצים השרירותיים, ממשיכים במחנה הממלכתי במאמץ לתקוע טריז בתוך גוש הימין כדי לנתק את החרדים מנתניהו ולהיעזר בהם להקמת ממשלה בראשות גנץ. הספין החדש של גנץ־סער הוא שגנץ לא יסכים לממשלה עם נתניהו, אך נתניהו מצידו ישמח לשבת עם גנץ. כך, מקווים במחנה הממלכתי, יגידו החרדים לעצמם שאם לנתניהו מותר, אז מדוע לנו אסור, והדרך לממשלת גנץ תיסלל.

אולם יעילותו של גדעון סער כסוכן סכסוכים ופירוקים אינה מפצה את חברי כחול לבן על התסכול הגדול. הם שתקו כשראו איך סער מנער חוצנו מנאמניו המושבעים יועז הנדל וצבי האוזר - והנה התרבות הפוליטית הג'נטלמנית הזו כובשת את ביתם הפוליטי - ודמויות מפתח ברשימתו של גנץ נדחקות למקומות שוליים. גם שם התסכול גדול. איזנקוט לא הופך את הרשימה לסחורה מבוקשת. הם אכלו את הדגים הבאושים, וכעת עלולים להיזרק מהבית, למען סער ומפלגתו, שלא עברו את אחוז החסימה בלעדיהם.