מסע בחברה הבדואית חושף את עומק משבר האמון: "הצבענו ולא קיבלנו כלום"

​​​​​​​מאות אלפי בדואים יש בנגב, מתוכם פחות מחצי - 141 אלף - הם בעלי זכות בחירה. המספר הזה גדל מבחירות לבחירות, כשהצעירים והצעירות מצטרפים למאגר. אילו כל בעלי זכות הבחירה היו מצביעים כרגע לכנסת, היו לחברה הבדואית קרוב לארבעה מנדטים. אך שיעור המצביעים עומד על 42 אחוזים בלבד.

הסבר אפשרי למספר הנמוך ניתן למצוא בדברים שאומר לי סעיד אבו עסא, מנהל מכון שטיפת המכוניות "הדקל" באזור המוסכים של באר שבע. בן 33, אב לשניים וחי ב"פזורת כביש דימונה", כפי שהוא מגדיר את יישובו. "וואלה לא מצביע! אני מיואש. אני חי בפזורה, אין לי תקווה. מאז שהכרתי את העולם שמעתי שיקדמו את הפזורה, ואני חי בה הרבה שנים ורק אומרים ומדברים", הוא מספר.

אבל הנה, מקימים כפר חדש על כביש דימונה־באר שבע, אתה לא רואה את השינויים שעושים בשנה האחרונה?

"אני רואה, אבל זה בקושי אחוז אחד ממה שצריך. תגיד, מושב - איך מקימים? למה זה קל וכפר בדואי חדש אי אפשר? כמה שנים אתה נוסע על כביש באר שבע־דימונה? למה שבמקום כל הבלאגן הזה לא יהיו שם כפרים יפים? אני גדלתי ככה בפזורה, בלי תשתיות, בלי חשמל ובלי מים, אבל גם הילדה שלי? היא עכשיו בגן, ואני דואג לה בבוקר או בערב, כי אין הסעה".

אבל כשמגיע הרגע שלך להשפיע על החיים שלך כאזרח המדינה, אתה אומר - אני לא מצביע?

"בעבר הצבעתי לאל־ח'רומי, תמכתי בו. אם הוא היה - הייתי מצביע לו גם הפעם. אבל בפעמים הקודמות שהצבעתי, לא קיבלתי כלום".

הצבעת לאל־ח'רומי בגלל שהוא בדואי?

"בגלל שהוא עשה בשביל הבדואים, אבל היום שום מפלגה לא מייצגת אותי".

ואם היתה מפלגה בדואית שרצה לכנסת?

"ברור שהייתי תומך בה. אני רוצה שהערבים יתקדמו, אבל את הבדואים צריך לקדם יותר. אני לא רואה את הח"כים הערבים מגיעים כשיש הריסת בתים או כשיש בעיות בפזורה".

בעד עבאס

"אני בעד הדרך שבה נוהג מנסור עבאס, להיות בקואליציה ולדאוג לציבור הערבי ולפתור את הבעיות בנגב", אומר נאיף אבו עראר, ראש מועצת ערערה בנגב, שהיה שותף להקמת מפלגה בדואית חדשה שהחליטה שלא להתמודד. "אבל עבאס לא יכול לסיים הכל בתקופה קצרה, שום מפלגה לא יכולה לפתור בעיות שהצטברו במשך 75 שנה. אנשים כאן מאוכזבים".