לגוש השינוי יש סיבה לשמוח מהסכם העודפים בין "המחנה הממלכתי" ל"יש עתיד" - חוץ מלליברמן

צמד המילים "הסכם עודפים" הוא ככל הנראה הביטוי הפוליטי שהפער בין חשיבותו המעשית ויכולתו לקבוע גורלות לבין העניין שמגלה בו הציבור הוא הגדול ביותר. ואפשר להבין מדוע. הסכם העודפים מגיע עם מטען של מונחים וסעיפים שעשויים להמס את מוחו של כל אזרח, בוודאי כזה הצועד אל הקלפי בפעם החמישית. כולם רוצים סקרים פשוטים, סקרים בשני אקורדים, או בשני גושים, ליתר דיוק. שורה תחתונה שתאגד את הנוסחה ותאמר לנו, בפשטות, למי מהצדדים סיכוי להגיע אל מספר הקסם 61.

בפרוזדורים האחוריים של המערכת הפוליטית, מטבע הדברים, המצב שונה. שם הסכמי העודפים הם לא רק השפיץ של הנעל שעשוי להפיל ולהמליך ממשלות. תשאלו את גדעון סער ונפתלי בנט, שהסכם העודפים ביניהם בבחירות האחרונות העניק את המנדט החסר להקמת ממשלת השינוי והנחיל לגוש השמאל ולמפגיני בלפור ניצחון תודעתי ומעשי. הסכמי העודפים הם גם השבשבת שמראה את כיוון הרוח שאליו נוטה הקמפיין, ומספקים הצצה פריסקופית למרחב האופציות לקואליציות עתידיות. הסכם עודפים משקף את האופן שבו תופסים השחקנים את הברירה בין שותפים ריאליים לבין מי שניתן לוותר עליהם.

חפלה בשמאל

מי שעשוי להיטלטל ברוח הקדים שחוללו הסכמי העודפים הוא בני גנץ. העובדה שיו"ר כחול לבן ושותפו יו"ר תקווה חדשה גדעון סער מאוכזבים מפירות האיחוד ביניהם היא כבר לא בגדר סוד. המספרים בדשדוש, וגם צירופו של הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט לא חולל את האפקט המצופה. גם לא המיתוג החדש (כמה כבר אפשר להתמתג?) וקריאת המפלגה בשם "המחנה הממלכתי". סער ואיזנקוט נתנו הזדמנות, אבל הם כבר נערכים נפשית, ובמידה מסוימת גם אופרטיבית, לתוכנית ב'. במונחים של פוליטיקה ישראלית, זה משהו שפרשנים שאוהבים להתרגש יקראו לו מפץ גדול, שהצעד הראשון בדרך אליו הוא חתימת הסכם עודפים עם יש עתיד של יאיר לפיד.

המטרה היא למנוע הקמת ממשלה בראשות נתניהו, מסביר איזנקוט בימים האחרונים לגנץ. ועל פי תפיסתו, מפלגה בנוסח כחול לבן לפני הפילוג הגדול, זו שהגיעה ל־35 מנדטים, תבטיח מספר מנדטים גבוה ללפיד ותגדיל באופן משמעותי את הסיכוי שהגוש בראשותו ירכיב את הממשלה הבאה.

סער, מצידו, לא עסוק רק בדיבורים אלא גם באדריכלות ממשית של המהלך, במעשים ובדיבורים מאחורי הקלעים. בין היתר, כזכור, הוא דאג היטב לנאמנתו, חברת הכנסת מיכל שיר, וסידר עבורה מקום ברשימת יש עתיד. בחזונו של סער, מדובר למעשה בשריון שיעמוד לרשותו באיחוד עתידי עם לפיד. גנץ לעת עתה קשוב, אך רק מכיוון שטרם הבין שבחפלה שמתכנן סער בגיבוי איזנקוט לו מועידים את תפקיד הכבש. התנאי שידרוש לפיד הוא הפיכתו למועמד היחיד של גוש השמאל־ערבים לראשות הממשלה, גנץ ייאלץ לאפסן את החלומות שלו לעת עתה.

ייתכן שהנאיביות שמפגין גנץ מול התנהלותו הפוליטית הפעלתנית של סער היא שגם הוא מתקשה להאמין למהפך שעבר על סער בתוך פחות משנתיים. מימין ניצי הפועל בשם ערכים בית"ריים, תוך נשיאת שמו של ז'בוטינסקי, דילג סער במהירות אולימפית לעמדת הארכיטקט של גוש השמאל וללוחם המסור ביותר מול הימין. בזמן שסער עסוק בניסיונות להקים גוף שמאל מאוחד, הרעיף שותפו גנץ חיבה כלפי הרשימה המשותפת, לרבות סמי אבו שחאדה, עופר כסיף ואיימן עודה. "רק לא ביבי" - גם במחיר של שותפות עם טיבי. שלא תתפלאו.

מי שעוד מביט בפליאה בתהליך הציפי־לבניזציה המואץ של סער הוא אביגדור ליברמן. הסכם העודפים בין המחנה הממלכתי ליש עתיד השאיר אותו חשוף בצריח. ליברמן משדר מצוקה. הוא מתקרב בצעדים עקביים אל אחוז החסימה וכעת הוא מתחיל להיוותר לבד. בסבבים הקודמים חתם ליברמן פעמיים על הסכם עודפים, פעם עם כחול לבן המאוחדת ופעם עם יש עתיד. הפעם הוא ייאלץ ככל הנראה להסתדר לבד.

ויש גם מי ששחררו אנחת רווחה נוכח הסכם העודפים בין גנץ ללפיד וגם ישמחו ויתמכו בהתלהבות בחיבור בין המפלגות. הראשונה היא מרצ, שמלקקת את פצעי הקמפיין האגרסיבי לראשות המפלגה וחוותה עד כה סיוטים נוכח האופציה שמפלגות הגוש הגדולות יערכו משתה חגיגי בקולותיה. הקמת מפלגת שמאל גדולה עם עמודת מנדטים גדולה תייתר את הצורך בחיסולה של מרצ. אין שוני מבחינתו של לפיד אם יקבל 30 מנדטים או 33, והקרבת מנדט או שניים לטובת מרצ היא מחיר פעוט עבור הישארות במשרד הממשלה.

השנייה שתיהנה מתרחיש המפלגה הגדולה מסיבות דומות היא מפלגת העבודה. גנץ לטש בשעתו עיניים לעבר מצביעיה, אך הוא יתקשה לעשות זאת מעמדת הסגן במפלגה מאוחדת, אם בכלל ירצה להמר על הידרדרות של העבודה אל מתחת לאחוז החסימה.

ובינתיים בימין

בינתיים בגוש הימין המגמה הפוכה. לא איחודים אלא פיצולים, לא מקסום הכוח הפוליטי אלא פתח לקניבליזציה הדדית. לב האירוע בימין הוא כמובן הסאגה הלא נגמרת בין בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, וגם במקרה הזה להסכמי העודפים תהיה השפעה מכרעת. ריצה מאוחדת של הציונות הדתית ועוצמה יהודית תאפשר למפלגה לחתום על הסכם עם הליכוד בד בבד עם חתימה מקבילה בין יהדות התורה וש"ס. מגוש מאוחד הבנוי מארבעה אדנים - חרדים אשכנזים, חרדים ספרדים, כיפות סרוגות והליכוד - יהפוך הימין לשדה קרב. ש"ס ויהדות התורה ינסו לשתות את קולות בן גביר, הליכוד יפנה את הקשית לסמוטריץ'.

בלשכת נתניהו הפכו המאמצים לאיחוד בציונות הדתית לפומביים, אך נכון לעכשיו, גורמים בגוש הימין פסימיים בנוגע לאפשרות של ריצה משותפת. המחלוקת בין עוצמה יהודית לבין הציונות הדתית, בלי קשר לשאלה מי צודק בקרב הפוליטי, עשויה להתברר כדרמטית ולהסתיים בבכי עם פרסום תוצאות המדגמים בליל הבחירות. רוב הסיכויים שכמה ימים אחר כך, כשיגיעו קולות החיילים ויחושבו הסכמי העודפים, ניוותר עם תמונת מצב עוד פחות מוצלחת. זה כבר קרה לימין יותר מפעם אחת. הסכמי העודפים יכולים לתת אינדיקציה ראשונה לכיוון שאליו הולכת המערכת - והם גם אומרים את המילה האחרונה.