רכבת ההפתעות של השמאל

מכונת זמן שתיקח את הישראלי המודע־פוליטית, מ־1992 ל־2022, מהבחירות לכנסת ה־13 אל הסקרים לקראת הבחירות לכנסת ה־25, צריכה להצטייד בכדורים נגד הלם. השיח ששולהב סביב הפריימריז במרצ, כיום מפלגת קצה קטנטנה, לא מזכיר את המפלגה הכה־מגניבה שחגגה אז פופולריות עם שלושה שרים ו־15 מנדטים. גם הצהרות הסרק של מרב מיכאלי על מפלגה שתגדל מחווירות מול חוסר ההצלחה, ולא קשורות בשום צורה ל־44 המנדטים של רבין ב־92'. איש עשיר שירד מנכסיו בצורה משמעותית כל כך, מחנה שהחליף צורה, כדאי שיערוך חשבון נפש אמיתי.

השמאל התכווץ לא בגלל אופנה. הציבור לא נהיה ערכי פחות, אין נטייה למפלגות קטנות, וזה לא שהישראלים כולם עברו להקים מאחזים בבקעת הירדן. יש מצב שהמהלכים ההיסטוריים שנותנים את הטון הם הסכמי אוסלו, שרוב מצביעי מרצ ומפלגת העבודה דאז חושבים שהיו כישלון מר; סביר להניח שרוב תומכי המפלגות ההן מבינים בעקבות "ההתנתקות" - שנעשתה על ידי איש הליכוד שאימץ ערכי שמאל - שלא זאת הדרך. הישראלי הממוצע כבר לא נמס מהסכמי שלום, לא מפנטז על קסם שייווצר מלחיצת יד למחבלים, וגם לא טיפש או שונא מספיק מתנחלים כדי לחשוב שאם ייגמר ה"כיבוש", ייפתר גם יוקר המחיה או ישרור כאן שקט עד שהנכדים ינסו להתקבל לגל"צ.

מי רוצה להיות שמאלני

בבחירות 92' הייתי ילדה תל־אביבית בכיתה ה'. אני משוכנעת שמלבדי היו בכיתה עוד שלושה מבתים ימניים, אך הם שתקו זאת היטב. המורה למוזיקה סיפר בגאווה שהוא מצביע מרצ, המחנכים שיתפו שהקול שלהם ילך לעבודה, רק המאבטח היה ליכודניק. שמאלנות או נמות. בישראל תשפ"ב זה כבר לא ככה, נדמה לי שאפילו בבית הספר האולטרה־שמאלני שלמדתי בו מודעים לכך.

בפריימריז לראשות מרצ, המפלגה המגניבה והנכחדת, זכתה זהבה גלאון. למחרת, ברדיו של החיילים, אמרה את הדברים הבאים: "אנשים חושבים שלמנוע את החזרה של ביבי זה 'רק לא ביבי', אבל מדובר כאן באידיאולוגיה שלמה. זה למנוע את האנשים שרוצים להעלות אותנו על רכבות ולשלוח אותנו ואת הערבים מכאן".

כן, בחיי, שמעתם נכון. המראיין לא עצר אותה באמצע ושאל אם היא רצינית, אחרי הכל לא קוראים לה סמוטריץ'. והיא המשיכה להסביר: "אלה שרוצים לשפוך אקונומיקה על שופטים ופרקליטים. אנחנו רוצים כלכלה צודקת וצדק, ולסיים את הכיבוש. יש לנו תפיסת עולם כוללת, אקלים, מאבק למען צדק חברתי". זהבה גלאון הנגידה בין המחנה שלה, מחנה שהוא לדבריה "לא סתם רק לא ביבי", לבין מחנה שהוא, כנראה, הימין.

והמחנה הזה כנראה מעוניין להעיף אותה ברכבות, כמו אתם יודעים מי, וגם את הערבים, ולעשות מה שפורט לעיל. חוץ מזה יש למרצ גם תפיסת עולם של סיסמאות שאין שום קשר ביניהן. לכן, המשיכה זהבה, "כשאנחנו מציגים נבחרת כזאת ביחד איתי, נצליח ב־1 בנובמבר להכניס שבעה מנדטים, השמיים הם הגבול". וספי עובדיה אמר: וואו.

אך מצב שבו למפלגות השמאל המוצהר יש בפועל 11 מנדטים, אינו וואו. הכיבוש לא עקום, זאת גם אשמתכם. אבל בשמאל יש שתי אפשרויות: אחת: להמשך להשמאיל, ולשנוא; שתיים: להתחפש למרכז.

מנהיגי השמאל החדשים מתחפשים למרכז. הם עושים זאת בחסות משבר יוקר המחיה, הקרע בעם, המיאוס מעוד ועוד בחירות. גם הם מבינים שהציבור ימני, אז הם משווקים את השמאל שלהם בתחפושת:

מוכרים לציבור את אשליית פסק הזמן: "כרגע לא מתעסקים בשאלות יסוד" הם אומרים, והציבור אשכרה מאמין שהפגישות עם אבו מאזן בראש העין הן סתם בשביל שלום עולמי, הרי גנץ גבוה ותכול עין כמו מיס פוטוגניק;

מדברים על "צמצום הסכסוך" ולא על פינוי התנחלויות - כמה מאיתנו יכולים לפענח מצע מפלגתי במשלב לשוני של הוצאת רסלינג? אנחנו חוגגים על סנפרוסט שמתחפש לגן חיות, אבל נשף המסיכות האמיתי נמצא בפוליטיקה.

מה היה קורה לו היו בישראל רק שני גושים: ימין ושמאל? לאן היו הולכים אלה שמספרים ש"חזון למועד" ו"אין דיון בסוגיות מהותיות"? אם אין דיון בסוגיות מהותיות - למה אתם בפוליטיקה?

מרב מיכאלי המצחיקה

מרב מיכאלי הודיעה שהיא בעד הפעלת הרכבת הקלה בשבת.

זה מקרה יחידאי במקרא, שבו לפני שיש תחבורה ציבורית ביום חול, רוצים להפעיל אותה בשבת. אם עד עכשיו לא היה ברור שהעשייה המקרטעת במשרד התחבורה מכוונת לשאיפה הבאה של מיכאלי ביום שבו תיזרק ממפלגת העבודה - עיריית תל אביב, כעת זה בהיר. לכן משמעותי פחות בעיניה חוסר הטיפול בבעיות התחבורה בדרום ובצפון, הכבישים הלא בטיחותיים מעבר לקו הירוק - עבור פלשתינים ומתנחלים גם יחד, העלאת תעריפי תחב"צ לאוכלוסייה המבוגרת ותשלום בכרטוס לא מותאם אוכלוסייה - שהרי רוב המשתמשים זקנים או חרדים שלא זורמים עם טלפון חכם.

הבחירה של השרה לא להוציא לפועל את מיזם התחנה המרכזית הישנה והחלפת ראשי משרדה באנשים שהם תושבי ת"א הקטנה, הכשירו את ההכרזה התלושה החדשה. אבל סבבה, גם הומור צריך. הבחירה להדליק מראש קואליציה עם חרדים - מרתקת אף היא. בהקשר הזה, מעניין ומשעשע היה לשמוע את גדעון סער, שהכריז על התחזקות יהודית רק לפני שש שנים עת ניהל מאבק בפתיחת מרכולים בתל אביב בשבת, וכעת אמר שאין לו בעיה עקרונית עם תחבורה ציבורית בשבת באותה העיר. מרכולים מול תחב"צ, המממ... בואו נחשוב מה יותר פרהסיה. אני יודעת: עמוד שדרה אידיאולוגי