"המחנה הממלכתי" הוא שם שלקוח משני מותגים רבי-השראה - המחנה הציוני והרשימה הממלכתית. בימין היו שמחים אם גורלה של הרשימה החדשה, בעקבות צירוף הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, תסיים כמו הרשימה הממלכתית: ארבעה חברי כנסת ב-1969 ויותר מאוחר שלושה בתוך הליכוד, עם יגאל הורוביץ כשר האוצר.
אבל רא"ל (מיל') איזנקוט, גם אם הוא לא הופך את רשימת גנץ וסער למנצחת, הוא בכל זאת מחזק אותה. אולי אפילו עד כדי הפיכת המרוץ לכנסת לתלת-ראשי במקום דו-ראשי, נתניהו נגד לפיד. זה אמור לחזק את גנץ ולהוריד את יאיר לפיד. קשה לראות איך הצירוף החדש מכרסם בליכוד, אבל הוא בהחלט יכול להביא לחיסול מפלגת שקד-הנדל. בעניין הזה, הצטרפות מתן כהנא משמעותית.
אך המשמעות הכבדה יותר, של עוד רשימת רמטכ"לים, היא השתלטות זוחלת של מערכת הביטחון על המערכת הפוליטית. גנץ הוא שר ביטחון, הפצ"ר לשעבר שרון אפק הוא המשנה ליועמ"ש, מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל היה מפקד חיל האוויר. כולם אנשים מוכשרים, אך זה לא בריא למערכת שמתוכה צמחו.
המינוי החפוז והמפוקפק של מני מזוז לראש הוועדה למינוי בכירים, מבטיח שגם הרמטכ"ל שימונה בזמן הקרוב יהיה מעין חבר מפלגה סמוי. זאת לא ממשלה שתאתגר את המינוי שיגיש בפניה שר הביטחון גנץ. הם מדברים על ממלכתיות. בגלל הבלעדיות של גנץ על המינוי, תוך כדי עיסוקו הנמרץ בהרכבים מפלגתיים, הרושם שמתקבל הוא שזה לא יהיה אחד המינויים הרגילים מהעבר.
איזנקוט היה הרמטכ"ל הטוב בדור האחרון. השקפותיו ידועות יותר מהשקפותיו של גנץ, שהיה מהגורמים לטרפוד תוכנית החלת הריבונות בבקעה ובחלקי יו"ש. הוא חושב שחלק לא מבוטל מיישובי יו"ש אינם דרושים לצורכי הביטחון; שצה"ל יכול להילחם מכל מקום. להבדיל מגנץ, הוא באמת נלחם בטרור ביו"ש כמפקד הכוחות שם, ובתקופתו ב-2004 חוסל שם הטרור הפלשתיני.
הבעיה עם איזנקוט, שהוא היה חלק מקבוצת הבכירים במטכ"ל בתקופת פרשת הרפז-אשכנזי, שהיו מאוד מעורים בכנופיית העיתונאים שפעלה אז עם אשכנזי. על תפקידם השלילי היה למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מה להגיד.
לפני שנה היתה לאיזנקוט אמירה משונה: נתניהו הורה למוסד "לעשות הכל כדי להביא לסיום הסכם הגרעין, ולגרום לאמריקנים לצאת ממנו". איזנקוט תומך בהסכם, אבל לא אחראי לחזור על אמירות מהסוג הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו