מה ממלכתי בעיניך: גדעון סער דוחק את הימין לזרועות נתניהו

לפוליטיקה הישראלית יש היסטוריה של השתלטות על הלשון העברית. "התנתקות", למשל, הומצאה כדי להסתיר את פשע הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון. אריאל שרון, הבולדוזר של ההתיישבות, לא יכול היה להרשות לעצמו לחתום על עוד עקירה אחרי שהצליח למחוק מהתודעה הליכודניקית את חטא הגירוש מחבל סיני, וביקש מיועציו שיערבבו לו את זה עם משהו.

גם המילה "פעימה" נועדה לכסות על כניעה לטרור בתקופת ממשלת רבין, כשאדריכלי אוסלו חיפשו הגדרה אחרת להתקפלות משטחי יו"ש תחת אש חיה. עכשיו בית החרושת המתוחכם של השמאל הישראלי שוחט פרה קדושה באמת, ועל מזבח הכיסאולוגיה הוא עולה בסולם הקוסמטיקה המילולית ומקריב את הממלכתיות.

לשידוך חסרי הבית הפוליטי שנחגג השבוע המציאו כותרת: "ממלכתיות". פעם התירוץ היה הדר בית"רי, היום כבר לא מכופפים את ז'בוטינסקי כדי לקשור עניבה. "הכוונה שלנו היא להקים ממשלת אחדות ממלכתית", הבהירו גנץ וסער, רגע אחרי שהפנימו את הלקח מפירוק הקואליציה שעדיין מכהנת כממשלה זמנית: "רק לא ביבי" זה דבק לא מספיק חזק - נשאיר אותו לסאב-טקסט.

המתנה של גדעון סער

את "רק לא ביבי" בחרו גדעון סער ובני גנץ לכבס אל תוך מילה שנמצאת עכשיו בשיא השוונג האופנתי-להגיסטי שלה: ממלכתיות. זה עובד היטב בתוכניות למנהיגות, ואם אומרים את זה בראיונות קבלה למלגה במדעי המדינה מומלץ להוסיף את שם הקוד: "פרטיקולרי", אבל בשפה האלקטורלית מדובר במילה שיש לה חיי שעה.

אם אתה מבוגר, אם יש לך פנסיה תקציבית מהצבא, מהכנסת או הכנסות אחרות משנים בשירות הציבורי - תשתמש חופשי בטריק הזה, אין מה להפסיד. אבל, אם אתה צעיר ורק נכנסת לאירוע, אני ממליצה למצוא חזון חלופי, או לפחות לפתוח מילון ולהבין מה זו ממלכתיות.

ובכן, ממלכתיות היא כמובן נגזרת של המילה ממלכה, כלומר - מדינה. מיהו ממלכתי? ובכן, מי שמקבל על עצמו את חוקי המדינה. מי שמשלם מס הכנסה, למשל. לשיר את "התקווה" בכל בוקר בבית הספר זה צעד ממלכתי מתבקש. כן, גם בבתי ספר ערביים שמשרד החינוך מסבסד. מוזר שמפלגה המהדהדת את "התקווה" לא חרטה על דגלה את האופציה. בארה"ב, אגב, שרים את ההמנון לפני כל משחק כדורסל, מרוב שהם ממלכתיים.

הטריק התודעתי-פוליטי שמפעיל מי שמכריז על עצמו "ממלכתי" ואף קורא "לכל מי שרואה עצמו שותף לדרך הממלכתית" לחבור לזיוף החדש שהוא מקים, הוא מתוחכם: כי אם סער וגנץ ממלכתיים, המסקנה המתבקשת היא שכל מי שלא חובר אליהם, לא ממלכתי. למשל, מי שכנראה צרך סיגרים ושמפניות. שהוא לגמרי במקרה זה שחייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר הצוללות שלו. ומה לגבי עבירות אחרות? תדע כל אם עברייה, זה לא מעניין.

גדעון סער פרש מהליכוד בבחירות הקודמות, בבחירות האלה הוא מכריז על עצמו חלק בכיר בגוש השמאל, ובכך דוחק את המחנה הלאומי חזרה לזרועות נתניהו. זאת טובה גדולה כי אין טשטוש, יש בחירה: על כף אחת של המאזניים מונחים פשעים ועבירות מהסוג שעליו העידה השבוע הדס קליין, ועל הכף השנייה של המאזניים מונחים פשעים ועבירות מהסוג שמארח בבית שלו בני גנץ ומהסוג שמאפשר גדעון סער ומאפשרת ממשלתו.

בני גנץ אירח את ראש הרשות הפלשתינית בביתו בראש העין, העביר מיליארדים לרש"פ, יצר תקדים של בנייה יזומה בשטחי C תוך קטיעת רצף יהודי ביו"ש, נמנע מלהחמיר אכיפה כנגד פורעי חוק פלשתינים ביו"ש אך החמיר עם יהודים, וחותר לתהליך מדיני אף שלא ברור אם הוא עצמו מבין מה צמד המילים הזה אומר.

אבל מה זה משנה, כשאתה מעניק את כל התשתיות הדרושות כדי לכונן מדינה פלשתינית דה-פקטו; גדעון סער מינה יועמ"שית חסרת ניסיון פלילי ושופטים מהשמאל, ודילג על הבטחת הבחירות הכמעט יחידה שלו: פיצול תפקיד היועמ"ש. מעבר לכך, נדמה כי מבחינתו לעם היהודי יש צורר אחד, שם רשעים יירקב, וזו תכלית הקיום. נכון, השבוע היה לו כוח גם להילחם ביועז ובצביקה, אבל זה קורה רק בפיקים ולעיתים רחוקות.

להרבה אנשי ימין נמאס מהליכוד, אבל במציאות שנוצרה זה קצת כמו לשנוא את המשפחה - זה מה שיש. גדעון סער בעצם בישר חגיגית לכל מי שנמאס לו ורצה משהו אחר: אין מחנה לאומי מדומיין. ככל שאחוז החסימה מאפשר, יש את הליכוד, סמוטריץ'-בן גביר מימינם, אבל כרגע - זהו. מתעוררים למציאות החדשה.

תארוז לי קוד אתי ממלכתי, בבקשה

בצירוף מקרים מופלא, דיווחו השבוע כי לקראת הבחירות הרמטכ"ל כוכבי הכניס לקוד האתי של צה"ל את הערך "ממלכתיות". אכן השבוע יצאה הודעת דו"צ, אבל ההכנות לעדכון החלו מזמן, ללא קשר לבחירות. עמוק בפנים אני רוצה להאמין שבין היוזמים היה מי שקיווה שבזכות הדגשת ערך הממלכתיות הצבא לא ייתן לחיילים לקחת חלק בטרנספר של אזרחים ממלכתיים מבתיהם, באופן שיגרום לממשלה ממלכתית לא לכבס מילים ממלכתיות בדרך להחלטות שהן פשע שלא מקובל בממלכה לתת עליו את הדין.

בפורום מטכ"ל ניסחו, לאחר דיונים והתייעצויות של מומחים שטוהר צבא ההגנה לישראל ניצב בראש סדר העדיפויות שלהם, את ההגדרה: "צה"ל הוא צבא העם, צבא ממלכתי, הנתון למרות החוק והממשלה. חיילי צה"ל יפעלו כשרק המשימה, ערכי צה"ל וביטחון המדינה ראשונים לנגד עיניהם".

מי היה מעלה בדעתו בזמן עבודת המטה, שאחד הגנרלים לשעבר, שנוהג לעשות פוליטיזציה לצבא, ייקח גם את ערך הממלכתיות שהצבא מנסה לקדש, ובצירוף מקרים מפתיע ישיק באותו שבוע גם את מפלגתו הממלכתית.