דרוש מבוגר אחראי: הימין מאבד כיוון

יש משהו משונה למראה במחזה שבו גייסות נערכים במרץ לקרב שצפוי להתרחש רק בעוד קרוב לארבעה חודשים. אך למערכת הפוליטית הישראלית הנוכחית - כידוע - חוקים משלה, תקדימים משלה ומוזרויות משלה. הכל לא צפוי וגם הרשות לא כל כך נתונה, והצבאות הפוליטיים כבר מתכוננים ליום הקרב בנובמבר.

ואם נמשיך את הדימוי המלחמתי, אפשר יהיה לקבוע שנכון לרגע זה, מי שנערך טוב יותר הוא גוש הרק-לא-ביבי, הידוע בכינויו התקשורתי "גוש המרכז-שמאל". זה לא מובן מאליו, שכן אך לפני שבועות בודדים, כשקואליציית הכלאיים היוצאת התפוררה, דומה היה שהימין הוא הגוש החזק, המאורגן והמוכן לקרב. הכוחות נראו יציבים ומסודרים, יהדות התורה וש"ס עמדו יציב בגזרתן, בציונות הדתית נהנו מפריחה בסקרים והליכוד תפס את מקומו הטבעי כמוביל הגוש.

השמאל-מרכז האנטי-נתניהו, לעומת זאת, נראה חבוט ומסוכסך מתמיד. גנץ נגד לפיד, שמצידו זומם על המנדטים של מיכאלי, שבתורה מביעה ניכור כלפי מרצ. גם האידיאולוגיה שהוקרבה על מזבח ה"שינוי" חדלה מלשמש פקטור, וביצועי השרים בממשלה לא היו מהמשובחים.

גבירותיי ורבותיי, מהפך (בקמפיין)

ולפתע הכל התהפך. במחנה החרדים התחיל לאחרונה ח"כ משה גפני בפעלתנות נלהבת בעמעום מסריו לקראת פתיחה אפשרית של דלת ראשות הממשלה עבור בני גנץ, אם נתניהו לא יגיע לבדו למספר הקסם 61. אמנם גפני נתפס מאז ומתמיד, וגם הגדיר את עצמו, כבעל נטיות יוניות יותר, אולם במערכת הפוליטית הדעות חלוקות לגבי האותנטיות בחימום היחסים עם גנץ: אם מדובר בזעקה לתשומת לב או במהלך אסטרטגי.

מה שבטוח הוא שבמציאות גפני מחזיק לכל היותר 3-2 מתוך 16-15 המנדטים המשותפים של ש"ס ויהדות התורה. זה נשמע מעט, אך בפועל, בבחירות מהסוג המתרגש עלינו - זה מספר קריטי. התנהלותו של גפני והתבטאויותיו מעוררות רעידות באגף החרדי של גוש נתניהו, ואלו מורגשות היטב בגוש כולו.

צרה נוספת מגיעה מכיוון מפלגת הציונות הדתית. חברי הכנסת בן גביר וסמוטריץ' מנהלים קרב משונה. מה שהיה נראה כירח דבש פוליטי בין השניים, עלה על שרטון. הרקע הוא כמובן מאבק על מיקומים ברשימה לכנסת. שניים אוחזים במפלגת הציונות הדתית ובהצלחתה, לכל הפחות בסקרים, בן גביר אומר כולה שלי ובצלאל לא מחזיר לי טלפונים, וסמוטריץ' טוען גם כולה שלי ואם איתמר רוצה לדבר הוא מוזמן להתקשר.

קשה להפריז בתיאור חוסר האחריות של שני הניצים, תרתי משמע. נפילה של אחד מהם מתחת לאחוז החסימה תעניק את השלטון לשמאל כמעט באופן אוטומטי.

השבוע כינס בן גביר מסיבת עיתונאים שכוונה נגד סמוטריץ', אך טענותיו לא עמומות. סמוטריץ' מצידו התראיין כנגד בן גביר מבלי להצליח להסביר מה בדיוק הבעיה. השניים, ויתר מנהיגי הגוש, מסכימים כי דרוש פה מבוגר אחראי שימנע אסון אלקטורלי ויכניס מעט נחת ואולי גם תבונה בסמוטריץ' ובבן גביר.

ובינתיים, במחנה השמאל דווקא נרשמים חיבורים. גנץ וסער התחברו השבוע והודיעו על כך לציבור בהצהרה ללא שאלות עיתונאים. הרבה צמר גפן מתוק ואוורירי נשפך בהצהרה הזו, אך מאחוריה עומד האינטרס לנסות לאיים על יאיר לפיד כדי לשמוט ממנו את הלגיטימציה כמנהיג הגוש, ובדרך להעביר את קולות הימין הרך שאינו מחבב את נתניהו לגוש השמאל ולמנוע אובדן קולות. בל נטעה: סער לא חושב לפתע שגנץ הוא המועמד המתאים לראשות הממשלה. רק בימים שקדמו להודעת האיחוד הכחיש שרעיון כזה עומד על הפרק או שמתקיימים מגעים.

זהבה, שובי הביתה

יאיר לפיד, בשלב זה, משדר ביטחון. הוא לא מרגיש מאוים וממשיך בשלו, כמי שרץ מתוך לשכת ראש הממשלה ונתפס כמנהיג הגוש. הסקרים לא מבשרים שינוי טקטוני לנוכח התאחדות פצצות הכריזמה גנץ וסער, שנראו חיוורים מהרגיל במסיבת העיתונאים המשותפת. אך במדינה שבה כיהן אדם עם חמישה-שישה מנדטים בכנסת כראש ממשלה - גם מספר מנדטים דו-ספרתי יכול לאפשר עריפה של לפיד בדרך לממשלה חדשה בראשות גנץ.

הנעלם היחיד בגוש השמאל כרגע הוא מצבן של מרצ ומפלגת העבודה. למרבה חרדתם של אנשי מרצ, מי שעשוי ליהנות מפרישתו של הורוביץ מהמרוץ לראשות המפלגה הוא יאיר גולן. במרצ מפצירים, שלא לומר מתחננים בפני זהבה גלאון שתתייצב כמושיעה, מחשש שגולן, קצין הכיבוש, הלאומן בעיני רבים מחברי מרצ, יקבור סופית את המפלגה.

גם שם הבינו שלשון משתלחת, השוואת שמאלנים לעבדים שחורים מדוכאים או יהודים לנאצים לא בהכרח תסייע במלחמה נגד אחוז החסימה.

ולמרות המצב, מרב מיכאלי, שצפויה לזכות שוב בראשות מפלגת העבודה, שוללת מכל וכל איחוד של אגף שמאל קיצון בגוש הימין-מרכז. בגוש מעריכים שככל שיחלפו הימים ותתעצם הסכנה, כך גם זה ייפתר. התרחיש האפוקליפטי ביותר נשען על ההערכה הוודאית שגנץ ולפיד ישאפו לשתות ככל האפשר את קולות מרצ והעבודה, וכך ייפלו שתי המפלגות יחדיו אל מתחת לאחוז החסימה.

ומי שנמצאת כרגע מחוץ למשחק היא שרת הפנים איילת שקד, שהיא - אם הספקתם לשכוח - מכהנת גם כיו"ר מפלגת ימינה, מפלגת השלטון עד אתמול, שהיום זוכה בסקרים לפחות משני אחוזי תמיכה.

בצוק העיתים נאלצה שקד להציג השבוע אס, ולמזלה אחד כזה נזדמן לה: בעקבות התפטרות עמיחי שיקלי מהכנסת חזר אליה ח"כ יום טוב כלפון. הרושם הוא ששקד מתקשה לשמור על חברי הכנסת של ימינה בתוך המפלגה, ממתן כהנא ועד אביר קארה, ולא מצליחה, לעת עתה, לגייס מועמדים חדשים ואטרקטיביים לרשימה. זה אומר הרבה על האופן שבו המערכת הפוליטית מעריכה את סיכוייה.

לאור זאת מיהרה שקד להצטלם עם כלפון ולהרעיף עליו ברשתות החברתיות תשבחות ומחמאות. כזכור, רק לפני כחודשיים הדיחו בנט, כהנא ושקד את כלפון מהכנסת בהפתעה כדי לנסות לשמר את הקואליציה. כעת שקד, נסיכת הימין לשעבר ומי שסומנה כעתודת ההנהגה של הימין, נאחזת בכלפון כבגלגל הצלה. כלל לא ברור מי מהם במצוקה גדולה יותר.