שיח ער נסב סביב שאלת מינוי רמטכ"ל בממשלת מעבר. השיח ראוי, ולכל עמדה יש מקום. דעתי בעניין זה אינה כה חשובה, מה גם שאיני מצוי בכל השיקולים לעת הזו, חסויים או גלויים.
אוזניי הזדקפו רק כאשר שמעתי שמצטטים את הציוץ של חבר הכנסת קיש הקובע כי ההחלטה של היועמ"שית היא שתקבע אם היא "יועמ"שית מטעם", מה שיצדיק, לפי תוכן הציוץ, את החלפתה כאשר "נחזור לשלטון". לו הייתי תלמיד במערכת החינוך, מה היה עלי להסיק? כנראה היה עלי להבין כי מוסד היועמ"ש לממשלה הוא מוסד פוליטי, לא חלילה ממלכתי, הוא משרת אינטרס פוליטי מובהק וככזה עליו להיות מוחלף באחד משניים: במוסד פוליטי חדש אשר ישרת את האינטרס הפוליטי של השלטון החדש, או למצער במוסד שיהיה א־פוליטי, שיהיה סוף־סוף ממלכתי. כך או אחרת, אי אפשר להבין אחרת אלא כי זה הקיים הוא פוליטי, ולכן, כל עוד הוא קיים, החלטותיו אינן לגיטימיות.
למי ששכח, מוסד היועמ"ש הוא חלק ממערכת אכיפת החוק, אך מעבר לכך, כל עוד אין פרשנות מחייבת אחרת מטעמו של בית המשפט, הוא הפרשן המוסמך של החוק המחייב את הממשלה וככזה הוא חלק מן הדין. אכן, ניתן לעתור לבית המשפט העליון, וכן, במהלך כזה, לתת לגיטימציה לרשות השופטת, אחרי שנים של ערעור האמון בה.
שמחתי לשמוע כי ראש האופוזיציה מתנער מהדברים וכי אינם על דעתו, אך טרם שמעתי התנצלות של ח"כ קיש, או של מי שהחזיק אחריו וקבע כי "בכל מקרה" תוחלף היועמ"שית. אם כך, מדוע הדברים עוברים בשקט יחסי?
כנראה מפני ש"התרגלנו" להתייחסות המזלזלת בכל מי שאינו נבחר ציבור. בדמוקרטיות הוותיקות מקובל להתייחס ל־Civil Servants, עובדי המדינה, כמי ששומרים על האינטרס הציבורי הא־פוליטי, שאינם מוחלפים כשמתחלף שלטון. בשיח הישראלי העדכני זהו "שלטון הפקידים". כך כשמדובר באנשי מקצוע בתחומים כמו חינוך, בריאות, רווחה וכו', שעליהם מחד לממש מדיניות של נבחרי ציבור, ומאידך לייצג כל הזמן את האינטרס הציבורי הרחב, וכך כשמדובר ב"פקידים" אשר המחוקק הגדיר את עצמאותם, כדי למנוע מעורבות פוליטית בתחומי הליבה של עיסוקם.
לעובדה ש"התרגלנו" ישנו מחיר כבד מנשוא. נחזור לסוגיית הרמטכ"ל. אכן, רמטכ"ל (בניגוד ליועמ"ש לממשלה) צריך להיות אמון על מימוש מדיניות הממשלה. עם זאת, תחת פיקודו נמצא "צבא העם". חלקם בחרו במפלגות המיוצגות בממשלה, חלקם לא, חלקם טרם זכו לבחור. על כולם לסכן את חייהם ב"משמרת" שלהם עבור שלומה וביטחונה של המדינה. אם מינוי רמטכ"ל נתפס כסוגיה פוליטית, מה תהיה המשמעות לחייל שנדרש להקריב את חייו, כאשר הרמטכ"ל אינו "שלו"?
כולנו זוכרים כיצד למרות אישור היועמ"ש, בחר השר לביטחון הפנים שלא למנות מפכ"ל בממשלת מעבר - מה שהותיר אותנו במשך יותר משנתיים ללא מפכ"ל. מישהו תוקע לידינו שלא נחזור לתסריט של רצף ממשלות מעבר? אני מניח שלא חידשתי לח"כ קיש דבר בשורות אלה. ובכל זאת, ככל שלא יחזור בו עד פרסום שורות אלה, הוא כנראה חושב שהמחיר הזה כדאי, לצורך מילוי אינטרס פוליטי כלשהו.
אני מציע לכולנו להתעשת. ההרס שנגרם משיח זה בשנים האחרונות פגע אפילו באמון ב"מרחב המוגן" שלנו, צה"ל, שכמעט כל בית אב מרגיש שהוא חלק ממנו. כדאי רק שנזכור כי כנראה לא בכדי האמון במפלגות הוא הנמוך ביותר. כן, גם זו סכנה לדמוקרטיה, המוטלת לפתחם של חברי הכנסת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו