סערה בקיבוץ בדרום: "מרוויח עלינו כבר יותר מעשור - ואנחנו לא רואים שקל”

המאבק בין יורשי חברים ותיקים לבין הנהלת קיבוץ בית קמה נכנס לשלב נוסף, כאשר בימים הקרובים צפוי להתקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. 

מדובר בסכסוך מתמשך שלטענת התובעים מבוסס אפליה בין חברי הקיבוץ ושנמשך כבר שנים ארוכות. בבסיסו זכויות על דירות מגורים והכנסות משכירות, אך מאחורי המספרים עומדת מחלוקת עמוקה יותר על אופיו של הקיבוץ ועל היחסים בין דורות של חברים. הקיבוץ לטענת התובעים מתנהג בביריונות כלפי היורשיםו הוריהם המבוגרים ומפעיל מניפולציות ולחצים כדי שיוותרו על זכויותיכם על הדירות.

קבוצת התובעים כוללת כעשר משפחות של בני קיבוץ, חלקם גם חברים פעילים כיום, שטוענים כי בפועל נוצרה מציאות של אפליה בין חברים ותיקים לבין חברים חדשים. לדבריהם, השינוי שעבר הקיבוץ ממודל שיתופי למודל של קיבוץ מתחדש יושם באופן לא שוויוני, כך שהוותיקים ויורשיהם נותרו מאחור.

"יש יותר פריבילגיות"

תמיר שדה, בן קיבוץ וחבר בו כיום, מתאר תחושת פער ברורה. “יש אצלנו תופעה שלא מדברים עליה בקול, בני קיבוץ שלא נוגעים בהם ויש כאלה שכן. יש יותר פריבילגיות ופחות פריבילגיות. בסוף יש הבדלי מעמדות בין החברים הוותיקים לחדשים”, הוא אומר. לדבריו, החברים החדשים ממוקדים בבניית עתידם הכלכלי ולכן רואים את חלוקת הרווחים בצורה אחרת, בעוד הוותיקים מצפים למימוש זכויות שנצברו לאורך שנים. “לאורך כל השנים תמיד הייתה איפה ואיפה, פשוט עכשיו זה הרבה יותר בולט”.

במרכז הסכסוך עומדת סוגיית בתי היורשים. לפי הנהוג בקיבוצים שעוברים תהליך הפרטה, כאשר חבר נפטר והיורשים אינם מתגוררים במקום, הקיבוץ רשאי להשכיר את הבית באופן זמני עד להשלמת הליכי שיוך מול רשות מקרקעי ישראל, אך ההכנסות אמורות לעבור ליורשים. בבית קמה, לטענת התובעים, הדבר אינו מתבצע.

גונן הוכברג, בן למייסדי הקיבוץ, מתאר זאת בפשטות. “אפשר לומר שהקיבוץ מרוויח עלינו כבר יותר מעשור. אנחנו לא מצליחים להוציא שקל מהבתים למרות שמדובר ברכוש של ההורים שלנו שהם עבדו עבורן לאורך כל חייהם. בהתחלה ניסינו לדבר ולהגיע להסכמות, לא רצינו לרוץ לבית משפט. אבל פשוט נפנפו אותנו מכל המדרגות”. לדבריו, מדובר בסכומים משמעותיים של כארבעים אלף שקלים בשנה לכל בית, לאורך שנים רבות. נתונים מתוך תוכנית הקיבוץ לשנת 2026 מצביעים על הכנסות של כשמונה מאות אלף שקלים בשנה מבתי יורשים.

לטענת בני המשפחות, הסוגיה אינה רק כלכלית אלא גם ערכית ואנושית. הוכברג מתאר כיצד הוריהם, ממייסדי הקיבוץ, מצאו עצמם במצב פגיע בגיל מבוגר. “ההורים שלנו נתנו את כל חייהם לקיבוץ, עבדו קשה וחיו לפי עקרונות של שיתוף. כשהם הזדקנו והיו תלויים במערכת, הם חששו להילחם על הזכויות שלהם”. לדבריו, הופעל עליהם לחץ עקיף. “אמרו להם שאם ילכו למאבק, לא יהיה כסף לשירותים, לא יהיה כסף לבריאות. אנשים מבוגרים פחדו להישאר בלי מענה בסיסי”.

נמרוד פינאלי, גם הוא בן קיבוץ וחבר בו כיום, מתאר חוויה דומה. “אבא שלי היה חלק מהרשימה שתבעה את הקיבוץ. בשיחות בקיבוץ הפחידו אותנו מאוד סביב הכסף. אמרו שאם זה יקרה לא יהיה כסף ושנקבל הרבה פחות. אבא שלי התחיל לקבל רגליים קרות וביקש ממני לקחת צעד אחורה. זו לא הייתה החלטה חופשית לגמרי, זה בא מתוך פחד”. לדבריו, האווירה בשיחות הקיבוץ הייתה לעיתים קשה. “זה הרגיש לפעמים כמו חבורה סגורה שמפעילה לחץ. אנשים פחדו להתנגד”.

גם תמיר שדה מתאר לחצים אישיים. “אחרי שביקשו ממני לקחת חלק בוועדה, נאמר לי בצורה ברורה שאם אני ממשיך עם התביעה לא אוכל להיות חלק ממנה. זה שם אותך במקום מאוד בעייתי כחבר קיבוץ. אתה צריך לבחור בין מעורבות לבין הזכויות שלך”.

שורש המחלוקת נעוץ בשינוי העמוק שעברו הקיבוצים בישראל החל משנות האלפיים. הקיבוץ השיתופי התבסס על שני עקרונות מרכזיים, תקציב אישי במקום שכר וחלוקה שוויונית של שירותים כמו מגורים, בריאות וחינוך. עם השנים החלה הפרטה, והמודל השתנה כך שכל חבר מתפרנס באופן עצמאי ורוכש שירותים מהקיבוץ. במקביל החל תהליך של שיוך דירות, שנועד לאפשר לחברים להוריש נכסים.

אלא שלדברי התובעים, המעבר הזה לא יושם באופן שוויוני בבית קמה. בעוד חברים חדשים נקלטו במסלולים שאפשרו להם לבנות, להשכיר ואף למכור את בתיהם, הוותיקים ויורשיהם נתקלו במגבלות. “אי אפשר שיהיו שתי קהילות עם זכויות שונות בתוך אותו קיבוץ”, אומר אחד מהם.

המאבק הגיע כבר מספר פעמים לבית המשפט. בשנת 2020 נקבע כי יש לאפשר ליורשים לממש זכויות בדירות, ובשנת 2024 נקבע כי קיימת אפליה בין קבוצות החברים. למרות זאת, לטענת התובעים, בפועל לא חל שינוי משמעותי. “יש מקרים שבהם כן אפשרו מכירה או השכרה, וזה מוכיח שזה אפשרי”, אומר אחד מהם, “אבל כלפי אחרים זה פשוט לא קורה”.

מקיבוץ בית קמה נמסר בתגובה כי “העניין מתברר בימים אלה בבית המשפט. טענות התובעים אינן נכונות. נמתין בסבלנות לפסק הדין”. בקיבוץ לא התייחסו לגופן של הטענות אך הדגישו כי ההכרעה צריכה להתקבל בערכאות המשפטיות.

כעת, עם הדיון הקרוב, מקווים התובעים כי תתקבל הכרעה ברורה שתוביל גם ליישום בפועל של ההחלטות. “ניסינו במשך שנים להגיע להסכמות”, אומר הוכברג, “אבל כשאין הקשבה ואין התקדמות, אין ברירה אלא להמשיך להילחם. זה לא רק כסף, זה עניין של צדק ושל כבוד להורים שלנו”.