20 שנה לפיגוע במלון פארק: "החיים לא חזרו לקדמותם"

הזוועה ששינתה את הכל:הפיגוע במלון פארק בנתניה התרחש ב-27.3.2002, ליל הסדר. בפיגוע נרצחו 30 אנשים ונפצעו, 160 והוא נחשב לפיגוע הקשה ביותר שאירע בישראל. בעקבות הפיגוע יצא צה"ל למבצע חומת מגן, שמטרתו היתה פגיעה בתשתיות הטרור הפלשתיני ועצירת גל הפיגועים.

באותו ערב נערך במלון, כמדי שנה, ליל סדר ל-250 אורחים בחדר האוכל, חלקם קשישים שלא יכלו לקיים את הסדר בביתם. מעט לאחר השעה 19:00 בערב נכנס למלון מחבל מתאבד באין מפריע. הוא חצה את הלובי והגיע לחדר האוכל. לפי עדי ראייה, הוא היה מחופש לאישה ונראה חשוד. כאשר הוא הגיע למרכז האולם, הוא הפעיל את הפצצה שנשא על גופו.

הפיצוץ רב-העוצמה גרם להרס רב בחדר האוכל ובמלון. 19 אנשים נהרגו במקום, ומאוחר יותר מתו מפצעיהם עוד 11. בפיגוע נרצחו כמה זוגות נשואים, אב ובתו ויהודייה משבדיה, שהגיעה להתארח בישראל לרגל החג. 11 מהנרצחים היו ניצולי שואה.

"היה כאוס במלון"

מיטל בכר מנתניה, קצינת משמרת במד"א שקיבלה את הקריאה הטלפונית הראשונה, נזכרת בתופת. "הייתי קצינת משמרת צעירה יחסית", משחזרת בכר. "היה רגוע ונחמד ופתאום קיבלתי שיחה, מאוד מקוטעת. התקשרה אישה, שאמרה: 'פיצוץ במלון פארק'. לא חשבתי שזה פיגוע, אבל הבנתי שזה אירוע גדול. בתוך שניות הגיע מבול טלפונים והבנו שמדובר בפיגוע. התחלנו להוציא את כל מה שאפשר.

"זה היה ערב חג, אז היו הרבה אמבולנסים בבית בכוננות, וברגע שיוצאת הודעה כולם יוצאים לדרך. זו הודעה מיוחדת שמסיבה את תשומת ליבם של כל העובדים והמתנדבים במד"א במדינה לאירוע. אני זוכרת שבשיחות אמרו שיש עשרות נפגעים במצב קשה. היה כאוס במלון. כל המלון עלה באוויר. אמנם הייתי קצינה צעירה, אבל אני גדלתי במוקד ועם הרבה אומץ ניהלנו את האירוע, אני והשותף שלי. יישמתי את כל מה שלמדתי כל השנים – הזרמת כוחות וניהול נכון של הקשר. הגיעו 60 אמבולנסים מכל הארץ וקשה לנהל 60 אמבולנסים בקשר. צריך להיות מאוד פיקודי ולקבל החלטות.

"כשהאמבולנס הראשון הגיע, הביאו לו מבול של פצועים, פשוט עטו עליו. הוא דיווח שמדובר בעשרות נפגעים. אני זוכרת את עמית, סגן המנהל שלי, אומר בקשר 'תשלחו לי שקי חללים'. אנחנו הנחנו שמדובר בארבעה או בחמישה, ופתאום הוא עלה בקשר ואמר 12 בערך. ואז היתה דממה, הבנו את ההיקף של ההרוגים. הבנו שזה טירוף, וזה נגמר בהרבה יותר. היו חסרים לו הרבה שקים.

"זה האירוע שעיצב אותי כקצינת משמרת. עד היום אני בתפקיד. זה היה אירוע קשה מאוד, שנשאר איתי עד היום. הגעתי הביתה בחמש לפנות בוקר, התקלחתי ונכנסתי למיטה, ורק אז נפל לי האסימון והתחלתי לבכות במשך איזה שעה וחצי".

קורין בן ארויה, תושבת נתניה, איבדה בפיגוע את בעלה שמעון, ובתה שרי הפכה למשותקת. "הלכנו יחד, כל המשפחה המורחבת, לליל הסדר במלון", מספרת בן ארויה. "היינו אני, שמעון בעלי, הילדים, ההורים שלי, חמותי, אחי והמשפחה שלו ושני זוגות חברים. "לקראת השעה 19:00 התחילו להיכנס לאולם. תוך כדי שחיפשנו מקום לשבת היה הפיצוץ. חלק הספיקו לשבת וחלק עדיין עמדו.

כולנו נפצענו בצורה כזו או אחרת. אני איבדתי את ההכרה באותו רגע. שבתי להכרה רק בחדר הטראומה בביה"ח הלל יפה בחדרה, שעה בערך אחרי הפיגוע.

"לא הבנתי מה קרה. אמרו לי שהיה פיגוע ולא הבנתי מה זה קשור אלי. התחילו לשאול אותי כל מיני שאלות כדי להבין אם אני בסדר. רק למחרת הודיעו לי על בעלי שמעון. הוא נהרג במקום. הוא חטף כנראה רסיס, שגרם לו למות במקום".

קורין ושמעון היו נשואים במשך 22 שנים, עד שהפיגוע גדע את חייו של שמעון. "היינו נשואים משנת 1980 עד הפיגוע. הבאנו לעולם שלושה ילדים. שמעון היה המלך ואני הייתי המלכה. הוא היה אהוב על החברים שלו. היה אדם שאוהב צדק, ישר, אוהב את כל הבריות. הוא היה איש מקסים, שאהב לתת. הוא נתן ללא תנאים".

בן ארויה לא רק איבדה את בעלה בפיגוע. בתה שרי, חיילת בצה"ל, נפצעה באורח קשה מאוד. "היא היתה אז קצינת מודיעין בחיל האוויר, שבאה לחופשת החג. היא נפצעה קשה מאוד ונותרה משותקת בכל חלק גופה הימני. לאחר הפיגוע פינו אותה לביה"ח רמב"ם. היא היתה מאושפזת שם במשך חודש ימים, ואחר כך היתה שנתיים בשיקום בבית לוינשטיין. ליל הסדר הזה הפך לנו את כל החיים".

"ניצלתי בזכות הבת שלי"

לידיה לנקסנר, אחות ומנהלת מטה החירום של ביה"ח לניאדו בנתניה, היתה אמורה להיות עם משפחתה בליל הסדר במלון פארק אך ביטלה. במקום זה הוזעקה לטפל בפצועים. "הזמנתי מקום לליל הסדר במלון פארק לכל המשפחה, 35 אנשים", נזכרת לנקסנר. "אני, בעלי, הילדים, ההורים ובני משפחה שהגיעו מבלגיה. זו היתה תקופת פיגועים, ושבוע לפני ליל הסדר היה פיגוע במלון ג'רמי בנתניה. שני מחבלים פתחו באש לעבר המלון ושני אנשים נהרגו. אני טיפלתי בפצועים בבית החולים. חזרתי הביתה באותו לילה מאוד עייפה.

"הבת שלי שירה היתה בת 9. היא משכה לי את השמלה ואמרה: 'למה את לוקחת אותנו לבית מלון? יורים באנשים בבתי מלון'. ראיתי את הפחד בעיניים שלה, והבנתי שגם בי יש פחד, שכנראה הדחקתי. אמרתי לעצמי: 'אם הילדה שלי מפחדת אז אני לא יכולה לחייב אותה ללכת'. הבנתי שהיא לא היחידה שמפחדת, אבל היא היחידה שאמרה. בו במקום החלטתי לבטל. הודעתי לבית המלון. בעלי אמר: 'איך נעשה סדר? לא התארגנו, לא עשינו קניות. יש פחות משבוע'. הודענו לכולם שאנחנו עושים את זה בבית. בליל הסדר הצטופפנו כולם בבית וקמנו לעשות קידוש. באותו רגע שמענו בום חזק. היה הד של הפיצוץ בכל העיר. בתוך דקה הביפר שלי צפצף: 'פיגוע במלון פארק, כל הצוות להגיע'.

"היה הלם בשולחן. היו בכי וצעקות וחמותי התעלפה. אמרתי להם: 'תירגעו, תמשיכו את ההגדה, אני נוסעת לבית החולים'. הגעתי לבית החולים וכשפתחתי את הדלת לא ראיתי את הפצועים, ראיתי שם אותי, את בעלי, הילדים וחמותי. לקח לי כמה דקות להתעשת. זה היה פיגוע מאוד-מאוד קשה. הגיעו 70 פצועים לחדר המיון. זה היה קשה מאוד. הפחד של הבת שלי הציל אותנו, ותודה לאל שהקשבתי לה".