המשימה בשעה מתוחה זו: איחוד העם

תנאי הכרחי להתמודדות עם מצב חירום, טרור או מלחמה, הוא אבחון נכון של המצב. טעות לזהות את המצב כהתפרצות נוספת של עוד מאותו דבר מוכר שכביכול יש לנו עבורו מענה. אמנם, מבחינת סדר היום של האזרחים מדובר בחרדה מוכרת. גם בהיבטים הטקטיים במפגש עם אירוע טרור, כוחות הביטחון נדרשים למענה בסיסי ביכולות לחימה מוכרות. אולם המענה ברמה המערכתית נדרש לאבחון כולל של התופעה בהקשרה הייחודי.

אומרים שהמציאות מורכבת. המורכבות מתבטאת במתחים שבהם צריכה ההנהגה לסמן נתיב מאזן. המתח הראשוני טמון בתיאור ההתרחשות: בין ההבנה שהרוצחים מבטאים מיעוט קיצוני ויש להימנע מהכללה על כלל המגזר הערבי, לבין ההבנה כי המרצחים פעלו בהשראה סוחפת של מאבק לאומי דתי־אסלאמי נגד אזרחים יהודים במדינת ישראל. חייבים, כמובן, להבליט את גבורת השוטר אמיר חורי שאינו יהודי, ואת חלל משמר הגבול הדרוזי יזן פלאח. אולם הם נרצחו כלובשי מדים - כסמל ריבוני של מדינת ישראל היהודית.

באופן דומה, המציאות מחייבת כינון נקודת איזון נוספת. מחד, הטענה הנכונה שראוי להבחין בהבדלים הקיימים בין ערביי ישראל לערביי הרשות הפלשתינית, כמו שראוי להבחין בהבדלים בין פעילי פת"ח לפעילי הג'יהאד האסלאמי, או פעילי דאעש. ומאידך, רצוי גם לא להכחיש כי במניעי הנעתם, כולם מאוחדים בשאיפה לחיסול מדינת ישראל.

צבי יחזקאלי כתב: "המאבק הפלשתיני מאחד בין כולם, חמאס, ג'יהאד ודאעש... מעט מאוד מערביי ישראל תומכים בשני המחבלים מאום אל־פחם. יש מילארד וחצי מוסלמים בעולם שמהם יצאו בערך פרומיל של טרוריסטים. אבל הפרומיל הזה הפיל את מגדלי התאומים וקבע את סדר היום של האסלאם". באבחון הזה צריכה ההנהגה הישראלית לכונן את רעיון המערכה - בסנכרון מאוזן בין ההתייחסות לרוב הערבי שימשיך לבחור בחיים משותפים, לבין המיעוט הקיצוני, שעל אף היותו מיעוט מציב למדינת ישראל איום מסוכן.

המענה העיקרי של ממשלת ישראל אינו יכול להתמצות רק בהפעלה נכונה של כוחות הביטחון. האתגר המנהיגותי מחייב בניית מכנה משותף לאומי מאחד. ברמה הבסיסית זה מתחיל בחרדה הקיומית המשותפת לכלל האזרחים. אולם זה כלשעצמו, דל מדי לצורך התמודדות במערכה מתמשכת. קל לדוגמה להיאחז בסוגיית גדר ההפרדה הפרוצה. אלא שמראשיתה היתה בה הטעיית הציבור - היא נבנתה לצורך מדיני במסווה ביטחוני. כך גם הקריאות המופרכות מצד מנהיגי השמאל להיפרדות מהפלשתינים, שמרחיקות כל בסיס לאחדות לאומית. בשעה זו, כינון בסיס מאחד הוא מבחנה העליון של ההנהגה הישראלית.