אום אל־פחם לא באמת השתנתה

יש באום אל־פחם הרבה תושבים שמבקשים לחיות עימנו בשלום ובטוב, אבל יש שם גם הרבה תושבים שהיו שמחים לראות את סופה של המדינה היהודית - פשוטו כמשמעו.
מי שזקוק להוכחות, מתבקש לחזור חמש שנים לאחור, אל הפיגוע שביצעו בהר הבית שלשה מבני חמולת ג'בארין; פיגוע שבו נרצחו, כמו בחדרה, שני שוטרי מג"ב.

תגובת "הרחוב" באום אל־פחם, לאחר אותו פיגוע, הייתה זהה לזו שנשמעה לאחר רצח שני שוטרי מג"ב בחדרה, יזן פלאח ושיראל אבוקרט, בשבוע שעבר. "כולנו כאן בהלם", אמרו התושבים שם אחרי הפיגוע ההוא, "לא ידענו על המעשה", "איננו אנשי טרור". אחד מהם הסביר: "אנחנו לא אויבים של המדינה. אנו חלק מהמדינה". התקשורת ליקטה את התגובות בהתלהבות.

"חשוב לתושבים להבהיר כי הם לא תומכים בכל סוג של טרור, והם מבהירים זאת שוב ושוב", כתב עיתונאי אחד למחרת הפיגוע בהר הבית ("מעריב", 16.7.2017). "אום אל־פחם הוכתה בתדהמה", נכתב ב"ישראל היום".

ואז, עשרה ימים לאחר מכן, התקיים באום אל־פחם מסע ההלוויה של שלושת המחבלים שרצחו את שני השוטרים האיל סיתאווי וכמיל שנאן. כעשרת אלפים איש, רובם תושבי העיר, באו לחלוק כבוד אחרון לרוצחים. זה היה חמור לא פחות מהודעת האבל שעיריית אום אל־פחם פרסמה (ואחר כך משכה) בעקבות הפיגוע בחדרה.

בהלוויה הזאת, לפחות, אום אל־פחם "שהוכתה בתדהמה", עשתה סיבוב פרסה של 180 מעלות. דגלי פלשתין הונפו וההמונים קראו "בדם ובאש נפדה את אל־אקצא". את האירוע ההוא הוביל אז ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ראאד סלאח.

המשתתפים העידו כי מדובר באחת ההלוויות הגדולות שנערכו אי פעם בעיר, "כיאה לכבודם של שאהידים". עבד, שכן של אחר המחבלים, הסביר אז ל"ישראל היום": "גם אם אתם רואים בשלושתם מחבלים, עבורנו הם גיבורים ומגיעה להם קבורה ראויה".

קו אחד קושר בין הודעת האבל על מותם של שני רוצחי דאעש מהפיגוע בחדרה, לבין מפגן השטנה ההמוני ההוא. אום אל־פחם לא באמת השתנתה. לא כולם באום אל־פחם מעריצי טרור ואוהדיו, אבל יש מספיק כאלה שם, כדי שנקרא נכון את המפה ונחשוד, גם בימים אלה, ב"גינויים" וב"תדהמה" שעולים מהעיר, שממנה כבר יצאו כמה וכמה פיגועי טרור.