הפצת סרטוני הזוועה מפיגועים היא סיוע למטרת המחבלים
אחרי כל פיגוע נפוצים ברשת תיעודים של הנרצחים ברגעיהם האחרונים, נלחמים על חייהם • הפצתם משרתת את מטרת המרצחים, ומסייעת בהפצת הפחד והטרור • קחו אחריות, ואל תתנו לזה יד
Your browser doesn’t support HTML5 audio
בשבת האחרונה התרסקה בסעודיה מכוניתו של נהג המירוצים, מיק שומכר, בנו של מיכאל שומכר המפורסם. בערוצי הספורט וגם ברשתות החברתיות לא תמצאו את סרטוני ההצלה של הבן. בענף החליטו מזמן שלא מצלמים, ובוודאי שלא מפיצים, רגעים כאלה.
כשקריסטיאן אריקסן עבר החייאה על המגרש אשתקד, המצלמות הוסטו אל הפנים הדואגות של האלפים במגרש. גם ברשתות, קשה עד בלתי ניתן, למצוא סרטונים של הדקות שבהן נלחם על חייו. איזו חשיבות יש בתצלומי תקריב של דקות אימה כאלה?
ובכן, אין ומה שנכון לספורט, מתחייב פי כמה מול הטרור.
אין שום תועלות, אלא רק נזקים, בהעברה מאחד לשני של סרטוני הוצאה להורג, דקירות, שחיטות ושאר מיני מיתות משונות, ששכננו הערבים מבצעים בנו.
הפצת הסרטונים האלה, פוגעת בקדושת חייהם של הנספים ומחללת את רגעי מותם. הסרטונים מרסקים מחדש את עולמם השבור ממילא של המשפחות השכולות. התפוצה המהירה של סרטוני הזוועה כבר גרמה לכך שבני משפחה הבינו דרכם, ולא מהודעה מוסמכת של הרשויות, שיקירם נרצח.
אם לא די בכל אלה, העברת סרטוני הפחד היא בדיוק מה שהמרצחים רוצים. מהותו של טרור היא זריעת פחד ובהלה. כאשר אנחנו שולחים לחבר את הדקירות והיריות, שיחקנו לידיו של הרוצח. וכיוון שהערבים חיים בינינו (רובם כמובן מתנגדים לפיגועים ובעצמם חיים טרור פנימי), חשופים לכלי התקשורת ולרשתות החברתיות שלנו, המרצח הבא יודע בדיוק מה נעשה, מיד אחרי שייצא אל משימת מותו.
את מעגל הקסמים הזה צריך לשבור.
הפצת הסרטונים גם פוצעת את נפשות הילדים, ומזעזעת את המבוגרים. חוקרים קבעו זה מכבר ש"התקשורת היא חברתו הטובה ביותר של הטרור". ובימינו, בהם כל בעל סמארטפון הוא קצת עיתונאי, יש יכולת לכל אחד לבחור אם לשתף פעולה עם המחבלים, או לקחת אחריות ולא להעביר הלאה את הזוועות. (ומילה לגבי התקשורת, באתר "ישראל היום" לא תמצאו את סרטוני הזוועה, אלא בדיקה מקדימה וטשטוש של מרכיבים בעייתיים, או הימנעות מהעלאת הסרטון).
בגבע בנימין (אדם), יישוב מגוריי, תושבים לקחו אחריות. "מי שישלח כל סרטון שקשור לפיגוע, שלא עבר צנזור, ייצא לאלתר מהקבוצה", כתבה אחת המנהלות שעה לאחר הפיגוע. תושבת אחרת הוסיפה כי "זה הזמן לכבד ולזכור את הקדושים. לא מעבירים תמונות, סרטונים או שמות עד שהמשפחות מקבלות הודעה".
השכנות שלי צודקות. אי הפצת סרטוני זוועה היא התרומה של כל אחד מאתנו למלחמה בטרור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנואריאל כהנא
כתב מדיני
פרשן ישראל היום לתחום המדיני וארה"ב. התחיל את הקריירה העיתונאית ב-1996 כעורך וכמגיש יומני חדשות בערוץ 7. במקביל, פרסם כתבות ותחקירים ב"הצופה" ובירחון "נקודה". ב-2006 הצטרף ככתב וכעורך כלכלי ל"מקור ראשון". ב-2009 החל לשמש כתב מדיני של "מקור ראשון", ובהמשך של מעריב ושל אתר nrg. ביוני 2018 עבר לשמש כתב מדיני ב"ישראל היום". בין היתר, חשף את היקפי התמיכה האירופית בעמותות שמאל בישראל, פרסם תחקיר על אודות סוכן שב"כ שמכר כלי נשק לאחים קהלני מקריית ארבע, שהורשעו בניסיון לרצח פלשתיני. סיקר את מרבית האירועים המדיניים בעשור האחרון, ובהם ביקורים של נשיאים וראשי מדינות בישראל. התלווה אל משלחות ראש הממשלה בביקוריו ברחבי העולם - בוושינגטון, בדרום אמריקה, ברוסיה, באירופה ובאסיה. קיים ראיונות רבים עם אישי ציבור בישראל ובעולם, בכלל זה עם נתניהו, סגן הנשיא האמריקני לשעבר, מייק פנס, המועמד הרפובליקני לנשיאות, רון דה סנטיס, שר החוץ האמריקני מייק פומפאו, חברי קונגרס רבים, קנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ ושגרירי ארצות הברית בישראל. למד בישיבת ההסדר "אור עציון" ושירת כלוחם בשריון. בעל תואר ראשון בלוגיסטיקה וכלכלה מאוניברסיטת בר-אילן ותואר שני בלימודי תקשורת מהאוניברסיטה העברית. נשוי ללימור ואב לשבעה. מתגורר ביישוב גבע בנימין (אדם).
