בשיטה הנהוגה, כאשר שר ממליץ על מועמדותו של ראש ארגון והממשלה היא זו שמאשרת את המינוי, טוב עשה השר לביטחון הפנים כאשר החליט לפני מערכת הבחירות הבלתי נגמרת לא להחליט על מינויים של מפכ"ל קבוע למשטרה ושל נציב שירות בתי הסוהר, ולהשאיר את ההחלטה לשר שיבוא אחריו. זה יכול להחזיק מערכת בחירות אחת או שתיים, אבל פעם שלישית זה כבר יותר מדי. ארגון היררכי דוגמת המשטרה, שאחראי על ביטחון הפנים של המדינה, לא יכול לתפקד כמו ניידת שמקרטעת ב־40 קמ"ש.
כבר יותר משנה ניצב מוטי כהן במשטרה וגונדר אשר וקנין בשב"ס משמשים ממלאי מקום ומנסים לעשות הכל עם מה שחסר. אף ששניהם קיבלו סמכות לתפקד כמו ראשי ארגונים, המציאות מורכבת יותר. אף שהשר מחליט על המועמד והממשלה מאשרת, שנייה אחר כך הן המפכ"ל והן נציב שב"ס פועלים באופן עצמאי לחלוטין. כשאתה ממלא מקום מתייחסים אליך כמו אל מורה מחליף, והמסר שעובר למטה הוא שהכל זמני. אחרי הכל מפכ"ל, כל מפכ"ל, מבקש להשאיר אחריו חותם, ואת זה לא ניתן לעשות עם סטמפה של ממלא מקום.
לכך יש להוסיף החלטה שהתקבלה בשני הארגונים, שהיתה נכונה לשעתה, להקפיא את המינויים עד למינוי מפקד קבוע. ההיסטוריה מלמדת שכל מינוי של מפכ"ל ונציב שב"ס גורר בעקבותיו פרישה של קצינים שראו את עצמם מועמדים לתפקיד. זו הדרך של מפכ"ל להרכיב את סגל הפיקוד הבכיר שיוביל את המשטרה לשנים הבאות, וכך נסללת הדרך לקידומם של קצינים וקצינות תחתיו.
אלא שגם כהן וגם וקנין לא ציפו למערכת בחירות בלתי נגמרת. אף שכלפי חוץ נדמה ששני הארגונים הללו מבצעים את משימותיהם והכל תקין, בפועל, הקפאת המינויים גרמה לכך שמאות שוטרים ושוטרות מחממים את כיסאותיהם כבר יותר משנה עם חוסר ודאות בנוגע לעתידם תוך שחיקה במוטיבציה ובמחויבות האישית.
גם המשטרה וגם השב"ס ניצבים בפני תקופה קשה ומאתגרת כשברקע מרחף קיצוץ תקציבי משמעותי שיפגע בתוכניות העתידיות. לכן, טוב עשה ארדן כשהחליט הפעם להחליט ופנה בעניין ליועץ המשפטי לממשלה.
כעת יש לקוות שהשיקול היחיד שיהיה בפני מקבלי ההחלטות הוא טובת הארגונים הללו. וטובתם היא מינוי מפכ"ל ונציב שב"ס ללא דיחוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו