היום, ה-1 בפברואר 2020, מציינים בארה"ב ובישראל 17 שנים לאסון התפרקות מעבורת החלל קולומביה מעל טקסס, בעת שחזרה לכדור הארץ ממשימה STS-107. גם יום האסון היה בשבת. העולם כולו הזדעזע מהאירוע הטרגי, שבו נספו כל שבעת אנשי הצוות של המעבורת, וביניהם מומחה מטען והאסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל אילן רמון ז"ל.
לציון האירוע חיל האוויר מפרסם היום לראשונה קטעים מיומנו האישי של רמון, שנכתב בחלקו בימים שלפני השיגור ובחלקו נכתב בחלל. 18 קטעים סך הכל מיומנו של אל"מ רמון שרדו את האסון, וכעת אנחנו מביאים את הקטע המפורט שבהם במלואו.
"שיגור!
לא, לא האמנתי. עד רגע הצתת המנועים עוד פקפקתי. אמנם בימים האחרונים, ובמיוחד מאז שהותנו בבידוד בקייפ, כבר הרגשנו כולנו שזה אמיתי. ובכל זאת, לא האמנו.
בוקר השיגור. אריזת תיקים אחרונה, ארוחת הבוקר המסורתית האחרונה על גבי כדור הארץ, לבישת חליפת הלחץ, ויורדים. נפנופי ידיים אחרונים, מבט אל ה"קולומביה" הנישאת זקופה, מבריקה ומוכנה למעלה. בהצלחה.
עולים במעלית, החדר הלבן, כרטיס עלייה למעבורת, ונקשרים לכיסא. בשמונה ורבע אני כבר מוכן, החבר'ה נקשרים אחד-אחד, בדיקות קשר בקצב גבוה. הזמן עובר לו ועדיין חוששים. תקלות טכניות תמיד היו. שסתום לא נפתח. נזילה פה, נזילה שם. הכול עוד יכול להיות.
הזמן זוחל בעצלתיים. עוד אין התרגשות. אנחנו לבד. מייק מנמנם לו בכיסא. השעון מגיע ל-T-20 ונעצר לעשר דקות. האם נעבור את הקטע הסופי הזה? ואז: GO GO GO GO... כולם GO.
אתם יוצאים עכשיו אל הגג. הזמן רץ עכשיו פתאום מהר. ווילי מניע, מורידים משקף, חמצן. שתי דקות. עכשיו מתחילים להתרגש. זה הולך לקרות!
1,2,3,4 - הרעידות חזקות, איזה עוצמה!
בבת אחת אנחנו "נעצרים"
אנחנו בחלל!
איזה שיגור! הכול נראה מהר כל כך. אנחנו מתחילים לשחרר רצועות, מורידים קסדות, קמים מהכיסאות. זה מדהים.
הזזות ראש איטיות. הכול כמו מכונה משומנת. כל אחד עושה את עבודתו, אבל הפעם בריחוף. הרגשה כאילו מאבדים שיווי משקל כל הזמן. כאילו נופלים. אין שליטה על הגוף, אבל ממשיכים לתפקד. השעות הראשונות בחלל נוקפות כשאנחנו עושים את מה שזמן כה רב ופעמים כה רבות התאמנו לקראתו בסימולאטורים.
אני מתפנה לעלות מעלה ורואה בפעם הראשונה מחזה מדהים. איזו אטמוספירה דקיקה.
אנחנו בחלל!".
רמון, שהיה טייס קרב בצה"ל בדרגת אל"מ, נבחר ב-1997 להיות טייס החלל הישראלי הראשון על ידי חיל האוויר, בעקבות העובדה שהצטיין בכל שלב בקריירה הצבאית שלו, וגם היה שותף לפיתוח המטוס הישראלי "לביא". הנצחתו של רמון הייתה רחבה ביותר, כשבין היתר נקראים על שמו נמל תעופה, יישוב קהילתי ובתי ספר תיכוניים. דמותו של רמון נחקקה בציבוריות הישראלית, בין היתר בזכות יומן שהוא כתב בעת ששהה בחלל. היומן התגלה בטקסס, שבועות אחדים לאחר האסון, כשהוא חרוך אך עדיין קריא. שמונה עמודים מתוכו שרדו את הפיצוץ.
על פי דיווחים, בעמודים שנמצאו תיעד רמון את חוויותיו מאז השיגור ועד היום השישי למסעו בחלל. אחד הדפים, ששוחזר בעזרת המחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל, היה דף, שעליו כתב רמון את מילות הקידוש לליל שבת. לרמון היה חשוב להדגיש גם את הישראליות שלו בחלל, כשלקח עמו למסע חפצים שונים המייצגים את החברה הישראלית.