פרשת אריה שיף דומה בעיקר לפרשת שי דרומי, חקלאי מחוות בודדים בנגב המזרחי, שירה למוות בח'אלד אל-אטרש ובאיוב אל-הוואשלה, לאחר שפרצו לחווה, יחד עם עוד שניים נוספים, ב-13 בינואר 2007.
הפרשה עוררה סערת רוחות בארץ, ודיון ציבורי רחב היקף, בשאלה האם יכול ורשאי אדם לירות בפורץ לביתו, או במסיג גבול, מה שהוביל לחקיקה ושינוי בחוק העונשין, המכונה עד היום "חוק דרומי", שבעיקרו קבע שאדם שיורה מתוך הגנה על עצמו ועל רכושו, מוגן מפני הרשעה פלילית בגין מעשים דומים, בנסיבות דומות. בסופו של יום, דרומי זוכה על ידי בית המשפט מהאישום נגדו, הריגה.
"המקרה של שיף דומה להפליא למקרה שלי", אמר שי דרומי בשיחה עם "ישראל היום". "זה מאבק האזרח הבודד מול מציאות אלימה, עבריינית ומשוללת רסן, ובגלל שהריבון לא מצליח להתמודד איתה. האזרח הבודד נמצא במקום שלא בטובתו במצב קיצון. לאחרונה אני חש הידרדרות גם בסביבה הקרובה אליי, כיוון שההרתעה נגד העבריינים קורסת.
"החוק נחקק בגלל שהמשטרה ובתי המשפט לא מספקים הרתעה, וגם הריבון, שאחראי לביטחון אזרחי ישראל, כשל מאוד. אזרחים מוצאים את עצמם חסרי אונים כששודדים אותם לאור היום. אם לא יינקטו צעדים כלל-מערכתיים נגד הפשיעה בכלל, והפשיעה החקלאית בפרט, ו'תימלא הארץ חמס', ואין דין ואין דיין. נגד אזרחים מופעל טרור וגם אלימות, ולא מתייחסים אליהם, ברמה הכלל-מערכתית. ואם אין מענה של המשטרה וכוחות הביטחון וכלל המערכות והגופים, אנחנו נמשיך להתדרדר במציאות הפשיעתית הזו", אמר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו