מגפת הקורונה האכזרית לא פוגעת רק באנשים מבוגרים, אלא גם בצעירים בשיא פריחתם, שהכאב העצום של מותם פשוט לא נתפס עבור משפחתם והקהילה שבה חיו.
כזה היה עוזי כהן ז"ל (45), אב לחמישה ובעלה של חרות מהיישוב נטע, שאליו הגיע מהיישוב נווה דקלים אחרי פינוי גוש קטיף. אחותו הגדולה אמירה נגר אומרת: "איך אפשר לתאר אבידה כזו? עוזי היה אדם שאפשר להגיד עליו שהתקרב לשלמות ממש. ראשית הוא היה תמיד עסוק בחיוב וביצירה. ביום פינוי גוש קטיף עצמו נולד לו בנו השלישי אליה יצחק, ועוזי היה עסוק בהבאת חיים לעולם, דבר שאפיין מאוד את עוזי - שבכל מצב וגם אם יהיה קשה, עסק רק בטוב ובהמשך החיים החיוביים".
אדם יצירתי ועצמאי
לדבריה, "הוא נשאר עם אשתו ולא חזר לביתו בגוש קטיף, ואחרים ארזו להם את הבית. כלומר, אפילו בפינוי היתה לו סיעתא דשמייא להוסיף לעולם דברים חיוביים".
אמירה מציינת גם כי אחיה הצעיר, שחווה רבות בחייו הקצרים, היה אדם יצירתי ועצמאי שבנה את ביתו בכישרון רב בשתי ידיו: "לעוזי היה כישרון נפלא לכל דבר. את הבית בנטע הוא בנה בידיו ממש. הכל הוא תכנן והוציא לפועל". עוד היא מוסיפה כי "עוזי מצד אחד הקפיד על קלה כחמורה בכל הנוגע למצוות, אבל גם היה אדם עם מאור פנים. הוא היה מחבק אותי כל כך חזק עד שהייתי אומרת לו: 'עוזי תעצור רגע, תן לי לנשום'. הוא היה מאיר פנים למבוגר כמו לילד.
"היה לו כישרון שירה ונגינה שאותו ירש מאבא שלנו. אבי זכרו לברכה היה פייטן שהיה מנגן ושר בחתונות ובשמחות, ומבין האחים עוזי ירש את התכונה הזו יותר מכולם והשתמש בה תמיד לשמח בני אדם. תמיד היה מחייך, תמיד בשמחה, תמיד ראה רק את הטוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו