לנטוע ולהעמיק את שורשינו באדמה

מדינת ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם שיש בה יותר עצים כיום מלפני מאה שנה. מאז ימי העלייה הראשונה בשנת 1882 ועד היום, ניטעו בארץ ישראל יותר מ־245 מיליון עצים. מספר עצום ששינה את פני נוף מולדתנו. הפעולה החשובה של נטיעת עצים בשטחי המדינה היא מעשה ציוני עוד מימי גאולת הקרקעות על ידי חנקין וייעורם על ידי קק"ל.

כך לדוגמה, בשנות ה־60 ניטע יער יתיר, שנחשב כיום ליער הנטוע הגדול בארץ ובו יותר מ־4 מיליון עצים. מעבר לחשיבות העצומה שבהשפעתם על איכות חיינו, פעולת הייעור משמעותית בפן הביטחוני והקיומי של מדינת ישראל - שמירה על אדמות המדינה ועל הקרקעות. בשנים שלאחר הקמת המדינה, משימת ייעור הקרקע היתה לסמל לאחיזתנו באדמה, ולשמירה על השטחים הפתוחים מפני השתלטות עבריינית ולא חוקית.

המהומות בנגב בעקבות אירועי הנטיעה בימים האחרונים מעלות שאלה קשה: כיצד הגענו למצב שפעולה כל כך ממלכתית ובסיסית, הפכה למוקד להתלקחות אלימה ולסלע מחלוקת? נדמה שאנחנו כורתים לעצמנו את הענף שעליו אנחנו יושבים.
האירוע הקיצוני הזה הוא חלק ממגמה הולכת וגדלה של ערעור הריבונות, כמו עץ שנרקב מבפנים לאחר שלא קיבל את התנאים הנכונים.

החיבור שלנו לאדמה הזאת אינו ברור מאליו. על אף העובדה שכיום לכל אחד יש בית, המציאות הזאת היתה לחלום רחוק בעבור יהודים בגלות במשך 2,000 שנה. אנחנו כאן, קרובים לאדמת אבותינו יותר מתמיד, אבל נדמה שככל שהתקרבנו כך הפסקנו להתגעגע והספקנו לשכוח את הכמיהה והרצון להיות מחוברים לאדמה. בספר יהושע פרק א, פסוק ג' אומר אלוהים ליהושע: "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו, לכם נתתיו". יש פה שילוב בין הנדרש מאיתנו לבין מה שמגיע לנו. אם לא נדע להיאחז ולנטוע עץ במקום שלנו - לא נהיה ראויים לו. כי אם בזמן שבנגב נשתלות חממות סמים עם אכיפה מינימלית, ובמקביל פורצות מהומות על נטיעת עצים - מי יודע עד אנה נגיע.

כמי שרואים את ההידרדרות האדירה בנגב, עלינו להמשיך ולנטוע, להעמיק את שורשינו באדמה זו כדי להיות ראויים לה.

הכותב הוא יו"ר ארגון השומר החדש