נמשיך להתגעגע: שנתיים בלי ניקי גוטמן ז"ל

היי ניקי,

את לא מבינהאיזה שנתיים הפסדת. נראה לי שדווקא היית מתחברת לדבר המוזר הזה שנפל עלינו כאן במדינה שכל כך אהבת.

הלכת מאיתנו רגע לפני בחירות 2019, אבל תופתעי לגלות שמאז אנחנו בסוג של לופ אינסופי של מערכת בחירות אחת גדולה.

וזה עוד כלום. הסיפור האמיתי שאת מפסידה הוא מגיפה של פעם ב-100 שנה שנחתה עלינו משום מקום ושינתה את העולם הזה ואת החיים של כולנו. לפעמים בא לי להרים טלפון ולשמוע מה את, מלכת הקונספירציות עם הרגליים על הקרקע, חושבת על כל הטירוף הזה.

ועכשיו חכי שתשמעי את הסיפור הבא. לפני כמה ימים גנב רכב בדואי ברח מהמשטרה, והגיע אל הכניסה לבסיס נבטים. מה עשה? פשוט נכנס פנימה מכביש היציאה. אח"כ הוא ברח ברגל כשכל צה"ל בערך דולק אחריו. כמובן שהוא הצליח לחמוק מהם ולחזור הביתה בשלום. אני מדמיין אותך מדווחת לדסק על הסיפור הזה ונקרעת מצחוק. צחוק ציני על המצב של הנגב שכל כך אהבת. ככה תמיד היית. בחוץ תמיד עם חיוך, אבל בפנים סערות.

הנגב שלך שוב פורח בימים אלה. אם אספר לך שאנשים באים לראות כלניות ועל הדרך מתחסנים את תחשבי שהשתגעתי. זה נכון כמובן. אני השתגעתי והעולם כולו השתגע. בדיוק כמו שתמיד אמרת.

בשאר הנגב לא השתנה הרבה. הפרוטקשן משולם כרגיל, העבריינים ממשיכים להשתולל, ועכשיו אפילו עברו לעבירות גוף ולא רק רכוש.

בכל רגע הרגשת שאת הפה של התושבים באזור. דאגת שהקול שלהם יישמע לפחות כמו קולם של תושבי תל אביב. אני מקווה שאת סולחת לנו שאנחנו לא תמיד מצליחים לשמוע אותם כפי שהיית רוצה.

בניגוד להרבה אנשים במקצוע שלנו, הדבר האחרון שעניין אותך הוא השם שלך. פעם עבדת על תחקיר ענק על פשיעה חקלאית. בגלי צה"ל רצו לראיין אותך, חלומו של כל כתב בערך, אבל את סירבת בכל תוקף. אני עליתי לשידור במקומך אחרי שעשית לי חפיפה על החומרים והנתונים. מבחינתך, את אף פעם לא היית הסיפור.

היית הכי אוהבת אדם שאפשר. התחברת דווקא לאלה שהחיים לא תמיד חייכו אליהם. זמן קצר לפני שעזבת אותנו אמרת לי שאת רוצה לעשות פרויקט שיעסוק במצבן של הנשים הבדואיות – אולי החלשות ביותר בחברה הישראלית. כי את, שחרשת את הכבישים בעוטף באר שבע, ראית אותן, ורצית להביא את הקול שלהם. אבל כבר לא הספקת. אולי מישהו אחר יספיק במקומך.

חוץ מזה החיים לא נעצרו. הם ממשיכים. השמש זורחת כרגיל בכל יום וגם העיתון יורד לדפוס בכל ערב.

תמשיכי לצחוק בשבילנו שם למעלה.

אנחנו נמשיך להתגעגע כאן.

ניקי גוטמן ז"ל, כתבת "ישראל היום" בדרום, הלכה לעולמה היום לפני שנתיים.יהי זכרה ברוך.