"שמעתי צרור ארוך והאוטו התחיל לחטוף מכות. צעקתי לנריה שלמה לנסוע. כל החלונות התחילו להתנפץ, הרגשתי מכה חזקה ביד שמאל והבנתי שחטפתי כדור. יהודה אמר שהוא נפגע בצוואר. הסתכלתי אחורה וראיתי אותו מלא בדם". כך משחזר אביה אנטמן, שניצל בפיגוע בסמוך לחומש שבו נרצח יהודה דימנטמן ז"ל.
נריה שלמה פלדמן, שנהג ברכב, משלים את התמונה. "טסתי. זו היתה נסיעת התאבדות. זה נס גלוי שלא התהפכנו. הבנתי שזה החיים של יהודה, ונתתי גז בלי סוף, למרות שלא היו לי ברקסים ונסעתי על ג'נטים. גם כשזרקו עלינו בקבוק תבערה לא עצרתי לרגע", אמר תוך כדי שהצביע על עיקולים מסוכנים במיוחד בצד הדרך.
"המדינה מתעללת בנו"
בכל הקשור לפינוי חומש, הוסיף נריה ואמר: "אנחנו לא מספיקים להתעסק באבל. מבחינתי בנט, שקד ויתר חברי הממשלה עומדים עם תת־מקלע מול הגופה של יהודה וצוחקים עם המחבלים.
הם רואים שהמחבלים ממשיכים להרוג אותנו ונותנים להם פרס בדמות הפינוי. המוות של יהודה לא יהיה האחרון כי הכתובת לא ירדה מהקיר. המדינה מתעללת בנו ולא נותנת לבכות את חברנו שנרצח".
זו היתה הפעם הראשונה שהשניים עלו לחומש מאז הלווייתו של יהודה. הגשם הרב שטף את הכבישים, אך לא מחק את סימני בקבוקי התבערה הרבים והצמיגים הבוערים שמחבלים הניחו במקום, ושרידים של חסמי אבנים נותרו בדרך שפעם הובילה ליישוב פורח והיום מובילה לעיי חורבות.
צעד אחר צעד, דקה אחרי דקה, הם פרסו בפני צוות מוסף "ישראל השבוע" את מה שהתרחש בפיגוע ואת התחושות הקשות, ובעיקר את אי־האמון שלהם במערכת: "קיוו שמישהו ייפגע כדי שיוכלו לפנות אותנו".
בישיבה התקבלו השניים בקבלת פנים של גיבורים, ורבים התעניינו בשלומם. כלפי חוץ הם נפגעו באורח קל, כלפי פנים הפגיעה עדיין לא ברורה עד הסוף. מייד אחרי שירדנו מההר הם נסעו בפעם הראשונה לנחם את המשפחה האבלה של חברם שנהרג. "לא באמת יודע מה לומר להם", הודה נריה שלמה.
כעת הם משוכנעים שבממשלה מעוניינים לתת פרס לטרור ולפנות את הישיבה בזמן הקרוב, ונערכים לקרב בלימה. יחד איתם עומד ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, שדורש לאפשר לישיבה להישאר במקום: "שלא יעזו לעשות את מעשה האיוולת הלא אנושי הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו