"לעשות טוב לאנשים מעלה חיוך": יום המתנדבים יוצא לדרך

פרויקט ההתנדבות של ה"קרן לידידות" חיבר בין זינה לופו (82), אדה קופמן (86) ודלי גיטל (86) לפני כחמש שנים. מאז הן הפכו לחברות קרובות. "יש כל כך הרבה דברים שמחברים בינינו", אומרת זינה. "שלושתנו אלמנות, גדלנו בבריה"מ, שרדנו את השואה ותמיד חלמנו להגיע לישראל. הגורל הפגיש אותנו, ומאז אי אפשר להפריד בינינו. אנחנו חולקות ביחד את הרגעים השמחים וגם את הזיכרונות העצובים".

אמנם השלוש זוכות לתמיכה של הקרן במסגרת תוכנית "בכבוד ובידידות", אך הן לא מסתפקות רק בקבלת עזרה - ועוזרות לקשישים אחרים. הן מגיעות פעמיים בשבוע למשרד ומבצעות כ-40 שיחות טלפון לקשישים שמקבלים סיוע מהקרן. אדה: "רק לשמוע את ההתרגשות בצד השני של הקו, כשאני מתקשרת לברך אותו ליום ההולדת או סתם להתעניין בשלומו, שווה את הכל. יש כל כך הרבה קשישים בודדים שאין להם אף אחד, שהקרן עוזרת להפיג את בדידותם. אני לא חושב שבשום מקום בעולם יש יחס כל כך אכפתי לקשישים".

זינה: "הייתי בין המתנדבות הראשונות שהצטרפו לתוכנית. אני תמיד מחכה לימים שבהם אני מתנדבת. זה עושה לי טוב בלב לדעת שאני עוזרת לאנשים שאין להם כמעט אף אחד". דלי: "אני יודעת שיש הרבה קשישים שנמצאים לבד, השיחות עוזרות להמעיט ולו במקצת את הבדידות שלהם".

"המקום הוא כמו משפחה"

"מבחינתי ההתנדבות היא הכל בחיים", אומרת פרומה חנצס בת ה-73 מכרמיאל, שמתנדבת באריזה ובחלוקת מזון, וכן בעירייה בעבודה עם קשישים, "זה מעלה לי חיוך לעשות טוב לאנשים". פרומה היא ההוכחה לכך שלא תמיד חייבים להיות עשירים מאוד כדי לתרום, וכי כל מי שמאוד רוצה בכך יכול לעשות למען הזולת.

פרומה עלתה לישראל ממולדובה עם בעלה, שתי בנותיה ונכדתה הראשונה לפני 31 שנים. במולדתה עבדה כמנהלת חשבונות, וכשהגיעה לישראל, התמודדה עם קשיי שפה וקליטה ונאלצה לעבוד בעבודות כפיים. בבוקר היתה מנקה מדרגות, בצהריים עבדה בחדר אוכל ובלילה עבדה בניקוי משרדים.

טלטלה שפקדה את המשפחה בעקבות מחלתו של אב המשפחה הביאה את פרומה להיעזר בארגון "פתחון לב" ולקבל סל מזון ממרכז הסיוע בכרמיאל. אלא שהיא החליטה לסייע בחזרה, והחלה במקביל להתנדב למען נזקקים בחלוקת סלי המזון. מאז היא נוהגת להגיע אחת לשבוע לפחות, לארוז, לאסוף ולחלק את סלי המזון לנזקקים ולעבוד מבוקר עד לילה בפעילות. "עבורי המקום הוא כמו משפחה", היא אומרת, "בתקופת הסגרים היה לי מאוד קשה, כי הייתי לבד בבית, אבל חימם לי את הלב שאנשים היו מביאים לי אוכל ודברים לדלת. אבל מה שהיה לי הכי קשה זה שלא יכולתי להתנדב". פרומה אף חלתה בקורונה, והחלימה: "רק רציתי להחלים בשביל לפגוש מחדש את כולם, התרגשתי לחזור".

"אוהבת להיפגש עם הדור הצעיר"

לאורך השנים לאתי בנד מגבעת שמואל תמיד היו שתי אהבות: ילדים וגם את תחום הכתיבה והספרות. לימים אף כתבה וערכה בביטאון של בני עקיבא. באופן טבעי, כשהחלה להתנדב, היא פנתה לתחום שמחבר בין שתי האהבות שלה - בפרויקט "קריאה בה נאה" של תנועת של"מ מבית החברה למתנ"סים.

במסגרת זו אתי מגיעה פעם בשבוע לבתי ספר ומקריאה לילדים סיפורים. "הילדים מקשיבים, נהנים, שואלים שאלות", היא מספרת, "זה לא רק הקראת הסיפורים, אלא הרבה מעבר. אני אוהבת להפתיע את הילדים, להמחיז ולהמחיש עבורם את הסיפור, לצייר איתם את הדמויות ולהעניק להם חוויה שמלווה אותם לאורך כל הדרך".

היא אומרת שההתנדבות גורמת לה להרגיש צעירה יותר: "זה עושה טוב להיפגש עם הדור הצעיר, עבורי זה כמו לרדת בגיל. אני מרגישה שאני עושה משהו לא רק למעני אלא למען אחרים. אני יוצאת מסופקת ושמחה מאוד משם. זאת הזדמנות להיפגש עם הדור הצ עיר ולהשקיע גם בהם, נוסף לנכדיי".

אתי, שהיא כבר סבתא ותיקה, זכתה לפני שנה לנכד חדש מבת הזקונים שלה. בעקבות זאת, הוציאה מהמגירה את ספר השירים שכתבה לפני כ-20 שנה והחליטה להוציאו לאור, ובקרוב ייצא ספר ראשון שלה לילדים. יתר על כן, אתי, שלמדה אימון ואבחון רגשי לילדים, מסייעת בבית הספר ליל דים שזקוקים לתמיכה רגשית באופן פרטני. "אני מאוד אוהבת לתת תשומת לב לכל ילד, לעזור לו ברמה הרגשית, לתת לו מעטפת, להאמין בכל ילד. הוא לא מכיר את עצמו עדיין וגם אנחנו לא תמיד".