בישראל חיים היום כ־700 אלף איש עם מוגבלות תפקודית חמורה, כ־12% מהאוכלוסייה מעל לגיל 20 - כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המתפרסמים לרגל היום הבינ"ל לזכויות אנשים עם מוגבלות. בקרב אוכלוסייה זו, כ־7% מתקשים בהליכה ובעלייה במדרגות, או שאינם מסוגלים לכך כלל.
הנתונים מראים כי ארוכה הדרך לשיפור חיי אנשים עם מוגבלות. כך, למשל, כ־22% מהאנשים עם מוגבלות העידו כי אינם מרוצים מחייהם, ו־55% העידו כי אינם מרוצים ממצבם הכלכלי (לעומת 7% ו־33% בהתאמה בשאר האוכלוסייה). עוד עולה מהנתונים כי 14% מהאנשים עם מוגבלות (מעל לגיל 20) חשים בדידות לעיתים קרובות, ו־14% חשים שאין להם למי לפנות בשעת מצוקה (לעומת 4% ו־5% בהתאמה בקרב שאר האוכלוסייה). כמו כן, 34% מהאנשים עם מוגבלות חשו אפליה כלשהי בשנה האחרונה (לעומת 24% בשאר האוכלוסייה).
על פי נתוני זרוע העבודה במשרד הכלכלה, משנת 2020 חלה ירידה של כ־20% בהעסקתם של עובדים עם מוגבלות במשק. לא זאת בלבד, 53% מהעובדים שיש להם מוגבלות כלשהי מדווחים כי חלה החמרה במצבם הכלכלי עקב המשבר. לפני הקורונה, שיעור התעסוקה בקרב אנשים עם מוגבלות עמד על כ־55%, ומתוכם 20% אשר היו זכאים לקצבת נכות; זאת בהשוואה לשיעור ההשתתפות בתעסוקה של כלל האוכלוסייה (65%).
מנגד, כעת חלה ירידה תלולה בנתוני ההעסקה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בנובמבר 2020 כמעט מחצית מהמועסקים עם מוגבלות דיווחו על החמרה במצבם; 48% מהם השיבו שנעזרו כלכלית בבן משפחה, או שנאלצו לשבור תוכנית חיסכון או לקחת הלוואה כדי להתקיים. במדינה מנסים למצוא פתרון לקושי של בעלי מוגבלות, ויצאו בקמפיין תחת הכותרת "החיים השתנו". זאת כדי להעלות מודעות לתוכנית "תעסוקה שווה" של מינהל תעסוקת אוכלוסיות בזרוע העבודה במשרד הכלכלה.
כבר מגיל צעיר, יש מקום לשיפור היחס לאנשים עם מוגבלות: בכל מעונות היום השיקומיים טוענים כי המדינה מפקירה את בעלי המוגבלות. כך למשל, עמותת אלי"ע - עמותה שלא למטרות רווח המתמחה בטיפול בתינוקות, בפעוטות ובילדים עם עיוורון או עם לקויות ראייה - מפעילה מעונות יום שיקומיים, שבהם פעוטות אמורים לקבל טיפולים פרא־רפואיים בתקצוב משרד הבריאות.
בפועל, המעונות מתמודדים עם מצוקת כוח אדם של מטפלים, בשל עיוות מפלה המובנה בתקצובם. מצב זה גם לא מאפשר להעסיק אנשי מקצוע איכותיים בשכר הולם, ולא משאיר ברירה לרבים אלא לפנות לטיפול בקהילה, לא פעם בהשתתפות עצמית גבוהה, או בשוק הפרטי למי שידו משגת.