צמד חוקרות מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, הצליחו לזהות באמצעות מחקר תלת ממדי חישובי מתקדם קבוצה יוצרים חדשה, שהתקיימה בירושלים וסביבתה בין כיבושי אימפריית אשור, לאחר מסע סנחריב, לחורבן ממלכת יהודה.
במחקר שפורסם בכתב העת המדעי PLoS One ונערך על ידי ד"ר אורטל הרוש ופרופ' ליאור גרוסמן, נבחן אוסף של כלי אחסון וקנקנים מתקופת הברזל, תקופה המזוהה במקרא עם תקופת ממלכת יהודה. הקנקנים נלקחו מאתרים ארכיאולוגיים בשפלה ובירושלים, נסרקו בתלת ממד ועובדו במעבדה. המחקר כלל ניתוח השוואתי גיאומטרי ומדויק של החתכים האורכיים של הקנקנים, תוך תשומת לב מיוחדת להתפלגות המרחבית הגיאוגרפית שלהם.
מטרת המחקר הייתה לאתר חתימות תרבותיות בייצור של כלים הדומים בצורתם ולשפוך אור על ארגון היצור החברתי בתקופה הזאת, למרבה הפלא, עבודת המחקר חשפה כי לאחר כיבוש סנחריב את השפלה וגירוש האוכלוסייה ממנה ב-701 לפנה"ס, הופיעה קבוצת יוצרים חדשה בירושלים וסביבתה. קבוצה זו, ככל הנראה, התקיימה באזור עד לחורבן בבל ב-586 לפנה"ס. קבוצת הקדרים החדשה הייתה אמונה על ייצור קנקני "ורדה" ו"רוזטה". מדובר בקנקני מסחר ממלכתיים, ששימשו בעיקר לאגירה, אחסון, הפצה ומקובל לחשוב עליהם כסימנים לנוכחות של אדמינסטרציה מקומית, כחלק ממערכת מינהלית וכלכלית של ממלכת יהודה.
בעוד שקבוצת קדרי קנקני ה"למלך" המפורסמת חלשה על השפלה במשך למעלה מ-100 שנה, במאה השביעית לפנה"ס, הנוכחות שלה נחלשה וטיפוס חדש הופיע וחלש על מרבית אזור ירושלים – אלה הם קנקני "ורדה" ו"רוזטה". מבחינה היסטורית ניתן לייחס את נקודת הזמן של שינוי מסורת קרמית זו לכיבושו של סנחריב. כלומר, לפני כיבוש סנחריב, קנקני "למלך" הופקו והופצו בצורה נרחבת באזור, ואילו קנקני "ורדה" ו"רוזטה" מופיעים לאחר כיבוש השפלה של סנחריב וגירוש אוכלוסיית האזור ומופצים בעיקר בירושלים וסביבתה עד לחורבן בבל.
"חשוב להבהיר כי קנקני ה'ורדה' ו'רוזטה' ידועים לעולם המחקרי, אך עד כה ייחסו אותם למסורת הקרמית-תרבותית של ה'למלך'. המחקר הזה, מדגיש באמצעות כלים חדשניים את החשיבות של הבדלים זעירים בייצור קרמי, המבדיל בין קבוצת ייצור אחת לשנייה", הסבירה ד"ר הרוש ואמרה: "קנקני ה'ורדה' ו'רוזטה' יוצרו על ידי קבוצה אחרת של קדרים מזאת שיצרה את ה'למלך'".
מסע סנחריב ליהודה הוא אחד המאורעות המסופרים ביותר בתולדות המזרח-קרוב הקדום הן במקרא והן בממצא הארכיאולוגי. סנחריב, מלך האימפריה האשורית, יצא למסע עונשין כנגד קואליציית ממלכות, ביניהן מצרים, צידון ויהודה, שהתאגדו ומרדו באימפריה. צבא אשור כבש את יישובי המורדים בזה אחר זה, החריב אותם והגלה את תושביהן. עדויות ארכיאולוגיות שהתגלו עד כה, הדגישו את ההרס הרב והשיטתי בכל הערים הגדולות באותה התקופה.
על פי המסופר במקרא, במהלך כיבושי ערי השדה ביהודה, התחרט חזקיהו על מרידתו ושלח לסנחריב שליחים עם כיכרות זהב וכסף על מנת לפייס אותו. למרות זאת, צבא אשור המשיך לירושלים וצר עליה על מנת להכניעה. מצור זה מיוצג במקרא בנאום רבשקה המפורסם. בסופו של דבר, הצבא האשורי לא הצליח לכבוש את ירושלים ונסוג מהאזור. ירושלים ניצלה, אך ככל הנראה הפכה לממלכה וסאלית של האימפריה האשורית. המחקר הנוכחי שופך אור נוסף על התקופה, בהציגו את הופעתה של אותו קבוצת תרבותית חדשה לאחר המצור. הממצא פותח בפני המחקר אפשרויות רבות לגבי זהותה של אותה קבוצה ויכול להוביל למחקרים נרחבים ומפתיעים בהמשך. עד אז, יש לראות במעבר שינוי ברשת החברתית האזורית. השוני בין שתי הקבוצות, עשוי לנבוע משתי קבוצות חברתיות שמקורן בסביבות למידה שונות, כאשר יצירת סימני תרבות משתקפות בקנקנים המובחנים.
"יישום המתודה שננקטה במחקר זה הינה בעלת השלכות חשובות ומעניינות למחקר הארכאולוגי בכללותו ופרשנותו", מסכמות החוקרות.
במסגרת עבודת מחקר זו אומצו שיטות אלו גם להבנת המורכבות התרבותית בתקופת הברונזה, באלף השלישי לפנה"ס, כאשר גם כאן ניטור השינויים הקטנים בפרופיל הקרמי סייע להגדיר תתי קבוצות. החוקרות מוסיפות אף כי "חיפוש אחר 'טביעת אצבע' תרבותית ברקורד הארכאולוגי הוא מורכב, בעיקר כי ממצאים ארכאולוגיים אינם מייצגים רגע ספציפי בזמן. היכולת לעקוב אחר שינויים מזעריים, שאינם נראים בעין ושיכולים להדגיש סממנים תרבותיים ותגליות התנהגותיות, יכולה להיות תרומה חשובה בניתוח ממצאים ארכאולוגיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו