דו"ח המבקר: גרירת רגליים בטיפול באלימות בין בני זוג | שירה איסקוב עם הנתונים העצובים

מימון שירותי רווחה

דו"ח מבקר המדינה שמתפרסם היום (רביעי) מראה כי דווקא מי שאמונים לדאוג לאוכלוסייה החלשה ביותר לתקציבים ולשירות, לא עושים זאת. אנשי הביקורת בדקו שלל נושאים שקשורים למימון ולתקצוב השירותים החברתיים שמספקות המדינה והרשויות המקומיות ולא חסכו ביקורת מהמשרד.

אבסורד הגדול ביותר הוא שדווקא תושבים נזקקים בערים חלשות מקבלים פחות: על פי הדו"ח, ערים חזקות מקבלות יותר תקנים לעובדי רווחה. כך למשל, משרד הרווחה הקצה פחות תקנים למחלקות לשירותים חברתיים (מש"חים) ברשויות מקומיות מאשכולות חברתיים-כלכליים חלשים וכן לאשכולות בפריפריה. לדוגמה, מספר התקנים לאלף נפש (המוכרים למש"חים) ברשויות מקומיות מאשכול חברתי-כלכלי 5 גבוה בכ-155% ממספר התקנים שהוקצו לרשויות מאשכול 1.

הדבר נכון גם בנוגע לפערים בתקצוב הרשויות המקומיות: ב-2019 היה תקציב הרווחה הממוצע לתושב הרשום במש"חים ברשויות החזקות (10-7) כ- 5,110 שקלים. זה הוא סכום גבוה בכ-67% לעומת התקציב הממוצע לאזרח באשכולות החלשים (4-1) כלומר, הן התקציב והן ההוצאה הממוצעת למטופל גבוהים יותר ברשויות מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים.

אחד הדברים המקוממים ביותר הם תקציבים לא מנוצלים, מהדו"ח עולה כי בשלוש השנים האחרונות משרד הרווחה לא העביר לרשויות המקומיות מסגרת תקציב לפני תחילת כל שנה, ולכן לא יכלו לתכנן כמה להוציא על פעילויות רווחה.

למעשה, הרשויות מתכננות את תקציב הרווחה בתנאי חוסר ודאות ולכן בפועל חלקן לא הצליחו לנצל תקציבים שלבסוף קיבלו מהמשרד. למשל, עיריית רחובות קיבלה כ-52 אלף שקל לטובת "הפגת בדידות בסופ"ש", אך לא הצליחה לנצלו. עיריית באקה אל-גרבייה קיבלה 219 אלף שקל לתכנית "עם הפנים לקהילה", אך לא הצליחה לנצל 92% ממנו.

עם זאת, יש לציין כי משרד הרווחה והרשויות המקומיות ניצלו בחמש השנים האחרונות את תקציב הרווחה כמעט במלואו. ועדיין מדובר במערכת מסורבלת, על פי הדו"ח, משרד הרווחה חילק במשך שנים את התקציב לרשויות המקומיות כשהוא משתמש ב-124 נוסחאות לחלוקת הכספים אך אלו ידועות לרשויות המקומיות ולציבור: "בדרך זו עלולה להיפגע זכות הרשויות והציבור לערער על הנוסחאות, התבחינים והמקדמים", נכתב.

וגם יש לא מעט ביקורת על החוקים והתקנות שנחשבים ארכאיים ועודכנו בפעם האחרונה לפני 50 שנים. כך למשל נכתב כי חוק הסעד אינו מגדיר לרשויות המקומיות שירותים עליהן לתת וכיצד ימומנו. חוקרים, לצד גורמים מהממשל המרכזי ומהממשל המקומי, העלו טענות כנגד יכולתו של חוק הסעד הקיים לספק מענה לצרכיה העכשוויים של החברה בישראל. כמו כן, נכתב כי תקנון העבודה הסוציאלית אשר כולל הנחיות מקצועיות לא עודכן זמן רב: למשל נמצאו הוראות שעודכנו לאחרונה בין השנים 1970 ו-1999.

אלימות במשפחה

תקצוב חלקי של התכנית לטיפול באלימות נגד נשים, זמן המתנה ארוך לקבלת טיפול במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ופיזור לוקה שלהם בארץ – כך גוררת המדינה רגליים בטיפול באלימות במשפחה.

דו"ח המבקר בדק בנוסף את אופן ההתמודדות של משרד הרווחה עם תופעת האלימות בין בני זוג, ומצא תמונה מטרידה שעליה מתריעים שנים. בין הממצאים הבולטים הוא תקצוב חלקי של התוכנית הלאומית לטיפול באלימות במשפחה. כך בשנים 2017-2020 הקצתה הממשלה 128 מיליון שקלים מתוך 300 מיליון שקל שלפי ההערכה דרושים ליישום התוכנית עקב כך ההתמודדות עם התופעה נותרה חלקית ומלווה בפתרונות זמניים.

המבקר מתייחס למשכי המתנה וטוען כי בשנת 2020 היו משכי ההמתנה לקבלת טיפול במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה בעיריות לוד, סכנין ודימונה שלושה חודשים, חודש וחצי וחודש בהתאמה. כמו כן, נזקקים שאינם תושבי בית שמש, בני ברק וסכנין נדרשים לחכות לטיפול במרכזים שברשויות מקומיות אלה זמן ממושך יותר מנזקקים תושבי הרשות.

עוד עולה כי הפיזור גיאוגרפי של המרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה לוקה שכן רוב המרכזים (62 מתוך 110) פעלו ברשויות המקומיות המשויכות למעמד חברתי-כלכלי בינוני עד גבוה במגזר היהודי, אף שחישוב מספר הנזקקים ל-1,000 תושבים העלה כי ככל שהרמה החברתית-כלכלית של תושבי הרשות יורדת, גדל מספר הנזקקים לטיפול באלימות במשפחה. מנתונים שיש בידי משרד הרווחה, הנוגעים ל-95 מרכזים, עולה כי רק 38% מהנזקקים לטיפול באלימות במשפחה טופלו באופן ייעודי במרכזים.

מהנתונים עולה כי בשנת 2020 נרצחו בידי בן זוגן כ-13 נשים, וכי בשנת 2019 עמד מספר הנזקקים לטיפול באלימות במשפחה על 25,327. כמו כן, היה גידול של 800% במספר הפניות למוקד 118 (של משרד הרווחה) במאי 2020, במהלך משבר הקורונה, לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

עוד טוען המבקר כי אין הגדרה אחידה, מחייבת וכוללת של ההתנהגויות החוסות תחת הגדרת האלימות בין בני זוג, ובהיעדר מסד נתונים עדכני על תופעת האלימות בין בני זוג נפגעת היכולת להתמודד באופן מועיל עם תופעה. בנוסף, נטען כי יש קושי לאתר משפחות במעגל האלימות וכי למשרד הרווחה, המשמש חוליה מרכזית באיתור מקרי אלימות, אין מדיניות סדורה בעניין.

יש לציין כי הדו"ח מציין מספר מועט של נקודות אור, כך למשל במהלך מגפת הקורונה הפעיל משרד הרווחה אמצעי המכונה "פנייה שקטה", אשר מאפשר לנפגעות אלימות לפנות למוקד שירותי הרווחה באמצעות מסרון. כמו כן, במהלך תקופת הביקורת הציע משרד הרווחה ל-59 רשויות מקומיות להקים בשטחן מרכז באמצעות השתתפות במימון איושה של משרה אחת של עובד סוציאלי לטיפול באלימות.

יו״ר נעמת חגית פאר התייחסה לדו״ח מבקר המדינה ורצח אישה נוספת בחיפה: ״מדובר במחדל מתמשך של ממשלות ישראל לדורותיהן. בדיבורים ובתוכניות ישראל היא אלופת העולם, אבל במימוש הלכה למעשה הציון הוא נכשל - הכישלון הזה עולה בחיי אדם, כפי שהוכח באופן מצמרר רק היום ברצח אישה נוספת בחיפה, שמתווסף לרצח של עשרות נשים מידי שנה. המחדל חמור במיוחד מכיוון שבשנת 2017 ממשלת ישראל כבר אישרה את מסקנותיה של ועדה בין משרדית למאבק באלימות במשפחה אך עד היום חלקים חשובים בתוכנית טרם יושמו. אני קוראת לממשלה החדשה להיאבק בטרור במשפחה כמו שישראל יודעת להיאבק בטרור הביטחוני״.