מעבודות ניקיון - למפעל חיים מרגש: הסיפור המדהים של יצחק וג'סיקה

עבור יצחק תנג'ום, החלום לחיות בישראל החל סביב שולחן השבת המשפחתי במניפור שבצפון־מזרח הודו. אביו, ציוני נלהב, דאג שילדיו יבינו שעתידם נמצא בישראל. "אבא שלי היה ציוני גדול", נזכר יצחק. "הוא היה אומר לנו: 'יום אחד כולנו נעלה לישראל'".

בני המנשה הם קהילה יהודית מהמדינות מניפור ומיזורם שבצפון־מזרח הודו, המייחסת את מוצאה לשבט מנשה המקראי. יצחק, שנולד ב-1968 באימפאל, הגיע לישראל לראשונה ב-1997. לאחר מכן שב להודו כדי לעבוד עם החוקר והסופר הלל הלקין על כתיבת הספר Across the Sabbath River, העוסק במוצאם של בני מנשה. במהלך שהותו הממושכת בהודו הכיר את אשתו, ג'סיקה. השניים נישאו ועלו יחד לישראל ב-2008 עם בתם בת השלוש.

השנים הראשונות בארץ היו מאתגרות. ג'סיקה הגיעה לישראל עם תואר שני בסוציולוגיה וניסיון בעבודה עם ארגונים בינלאומיים, בהם "רופאים ללא גבולות" ו-World Vision, אך התקשתה למצוא משרה התואמת את כישוריה. "גרנו בקריית ארבע בששת החודשים הראשונים אחרי שעלינו לישראל, אבל לא הצלחנו למצוא עבודות שתאמו את הכישורים שלנו, ובסופו של דבר ניקינו כדי להתפרנס", סיפר יצחק.

בהמשך עברו בני הזוג לעפולה, שם מצא יצחק עבודה בשכר מינימום במפעל לייצור מוצרי פלסטיק ונייר. ג'סיקה, בינתיים, המשיכה להתנדב ולפעול בקהילה.

"אף שלא הייתה לי עבודה קבועה באותה תקופה, המשכתי להיות פעילה והתנדבתי לסייע לחברים קשישים בקהילת בני מנשה, במיוחד לגמלאים שהתגוררו בגבעת המורה ובעפולה עילית", סיפרה. "ליוויתי אותם לתורים רפואיים, עזרתי להם לשלם ארנונה וחשבונות חשמל, סייעתי להם בהגשת בקשות לדיור ציבורי וליוויתי אותם לפגישות בבנק. יכולתי להעניק תמיכה מעשית לחברי קהילה קשישים שנזקקו לעזרה בהתמודדות עם מטלות מנהלתיות יומיומיות".

ההתנדבות אפשרה לג'סיקה לסייע לבני קהילתה, ובמקביל לרכוש ידע מעשי על השירותים הציבוריים בישראל ועל המערכות המנהליות במדינה. לאחר מעבר נוסף, הפעם לאזור תל אביב, הצליחו בני הזוג להשתלב בעבודה בתחומיהם המקצועיים. כיום הם מתגוררים ברחובות: ג'סיקה עובדת בתחום קשרי הלקוחות בחברת הייטק, ויצחק עומד בראש מחלקת משאבי אנוש בחברת בנייה. "אנחנו מאושרים מאוד כאן", אמרו השניים ל"היום".

במהלך מלחמת 12 הימים עם איראן ב-2025 נפלו טילים בקרבת ביתם, ואחד מהם פגע במרחק של כחצי קילומטר ממנו. יצחק סיפר כי החוויה הייתה מפחידה, אך הדגיש שהוא סומך על מערכות ההגנה של ישראל. ג'סיקה, לעומתו, התקשתה להתמודד עם האזעקות. "זה לא נעים כששומעים את האזעקה", אמרה. "זה צליל מאוד לא נעים עבורי".

מניסיון אישי לשליחות קהילתית

לצד הקריירה המקצועית שלהם, ג'סיקה ויצחק נותרו מחויבים לפעילות למען הקהילה. ג'סיקה מתנדבת בארגונים שונים, בהם KeepOlim, התומך בעולים חדשים, והמרכז למורשת יהדות הודו.

ב-2017 החל יצחק בפרויקט לתיעוד ההיסטוריה שבעל פה של חברים מבוגרים בקהילת בני מנשה, בתמיכתם של חבריו היהודים האמריקאים סברה מינקוס וסם פפר. הראיונות תיעדו את השינויים שחלו בחיי הקהילה לאורך עשרות שנים – מהכפרים בהודו ועד לחיים בישראל המודרנית. "בסופו של דבר ראיינתי כ-200 אנשים במשך שנתיים, מ-2017 ועד תחילת 2019", סיפר יצחק.

הפרויקט חשף גם את האתגרים שעמם מתמודדים צעירי הקהילה המגיעים לישראל: חלקם מעוניינים לרכוש השכלה גבוהה אך חסרים את התמיכה הכספית הדרושה, ואחרים נזקקים לסיוע בהתמצאות בחברה הישראלית - בתחומי החינוך, התעסוקה והתמודדות עם מחסומי השפה.

"חשבתי לעצמי שאנחנו חיים במגדל השן. כלומר, אנחנו בסדר, אבל יש הרבה אנשים שמצבם רחוק מלהיות טוב", ציין יצחק.

ג'סיקה הבחינה כיצד מחסומי שפה והבדלים תרבותיים עלולים להקשות על עולים חדשים לבקש עזרה ולהשתלב בביתם החדש. "בקהילה שלנו, במקום שממנו באנו, אנחנו מאוד ביישנים, אתם יודעים", הסבירה. "אז להיפתח כמו הישראלים, זה לא כל כך קל".

לדבריה, חינוך הוא כלי חיוני שיכול לסייע לעולים מקרב בני מנשה להתבסס בארץ: "כשמדובר בתהליך ההשתלבות, החינוך הוא הכלי החשוב ביותר", אמרה. "כשאנשים רוכשים השכלה, יש להם יותר ביטחון עצמי".

מתובנות לעשייה

התובנות הללו הניעו את בני הזוג להקים בנובמבר 2019 את ארגון "דגל מנשה", במטרה לתמוך בבני קהילת בני מנשה בישראל ובהודו. "הארגון שלנו הוקם בנובמבר 2019. אפשר היה לספור את מספר הבוגרים על יד אחת", אמר יצחק.

במהלך מגפת הקורונה חילק הארגון כ-70 טונות של מזון במשך שנתיים. במקביל נמשכה פעילותו בתחום החינוך, ובמסגרתה הוענקו יותר מ-100 מלגות ליותר מ-60 סטודנטים. לדברי יצחק, 33 ממקבלי המלגות כבר סיימו את לימודיהם, ושלושה מהם אף השלימו תואר שני.

בנוסף, בני הזוג מספקים הכוונה מקצועית, מסייעים לסטודנטים בבחירת מוסדות לימוד ודואגים לשירותי תרגום עבור חברי הקהילה המקבלים טיפול בבתי חולים. "אנחנו מנסים לעזור", אמר יצחק. "אנחנו בעצם קצת כמו כולבויניקים".

פרויקט תיעוד ההיסטוריה שבעל פה של יצחק הוביל גם לפרסום הספר Lives of the Children of Manasseh, אוסף סיפורים המשמר את תולדותיה של הקהילה עבור הדורות הבאים.

מקרבים משפחות

אלפי מבני המנשה עדיין מתגוררים בהודו, ורבים מהם מופרדים מקרובי משפחה שכבר עלו לישראל. ג'סיקה ויצחק פעלו מול פוליטיקאים ובכירים כדי לקדם את העלייה ולפעול למען הליך הוגן ושקוף יותר. בני הזוג מכירים מקרוב את המחיר הכבד שגובה הפרידה הממושכת בין קרובים. "אנשים מופרדים ממשפחותיהם במשך 10, 20 ואפילו 30 שנה", אמר יצחק. "למעשה, יש אדם אחד שסוף סוף עולה עכשיו, לאחר שהיה מופרד ממשפחתו במשך כמעט 50 שנה".

אף שבני הזוג אינם עוסקים רשמית בניהול הליכי העלייה, הם ממשיכים לפעול למען הקהילה ולתמוך בעולים חדשים. עבור בני הזוג תנג'ום, החלום שהחל סביב שולחן השבת במניפור הפך לשליחות משותפת: לסייע לעולים מקרב בני מנשה לבנות את עתידם בישראל, תוך שימור ההיסטוריה, המסורות והקשרים המשפחתיים של קהילתם.