האיום שנדחק מסדר היום: זו הסכנה שישראל אינה ערוכה לקראתה

רעידת אדמה חזקה בישראל אינה תרחיש דמיוני, אלא סכנה ממשית שהמדינה נדרשת להיערך אליה. איש אינו יכול לחזות מתי היא תתרחש, אך מומחים מזהירים כי לאורך השבר הסורי־אפריקאי צפויות גם בעתיד רעידות אדמה עוצמתיות. הבעיה המרכזית אינה רק עצם הרעש, אלא מצבם של המבנים והתשתיות, שרבים מהם אינם ערוכים לעמוד בפניו.

תרחיש הייחוס הלאומי לרעידת אדמה קשה מציג תמונה מדאיגה: יותר מ־7,000 הרוגים, כ־8,600 פצועים קשה, כ־37 אלף פצועים נוספים וכ־170 אלף בני אדם שייאלצו לעזוב את בתיהם בעקבות נזק כבד או קריסת מבנים. גם תשתיות החשמל, המים, התחבורה והתקשורת צפויות להיפגע, והנזק הכלכלי הכולל למשק מוערך בעד טריליון וחצי שקלים.

אלה אינם נתונים המתארים אירוע שעתיד להתרחש בהכרח בהיקף הזה, אלא תרחיש שנועד להמחיש את חומרת הפגיעה האפשרית ואת הצורך בהיערכות מוקדמת.

החשש גובר לנוכח מצבם של המבנים הישנים. לפי הנתונים המובאים בדוחות ההיערכות, שיעור גבוה ממבני המגורים ומבתי הספר ביישובים המועדים לפגיעה אינו עומד בדרישות העמידות המקובלות לרעידות אדמה. עד כה חוזק רק חלק קטן מהמבנים הזקוקים לכך.

"לאורך השבר בטוח תהיה רעידת אדמה חזקה"

ישראל שוכנת באזור בעל פעילות סייסמית, לאורך השבר הסורי־אפריקאי ובקרבת העתקים גיאולוגיים נוספים. רעידות אדמה חזקות התרחשו באזור בעבר, וההערכות המדעיות מלמדות כי הן צפויות להתרחש גם בעתיד.

אחת הרעידות ההרסניות הזכורות באזור התרחשה בשנת 1927, וגרמה לנפגעים ולנזקים כבדים. מאז חלפו כמעט מאה שנה, אך מומחים מדגישים כי אין להסיק מכך שרעידה נוספת חייבת להתרחש דווקא בשנים הקרובות.

ד"ר אבי שפירא, לשעבר יו"ר ועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה, מסביר כי עצם התרחשותה של רעידה חזקה לאורך השבר אינה מוטלת בספק, אך לא ניתן לקבוע את מועדה.

"לאורך השבר הסורי־אפריקאי בטוח תהיה רעידת אדמה חזקה", הוא אומר. לדבריו, "לאורך השבר יש סיכוי של אחוז אחד שתתרחש רעידת אדמה מאוד חזקה באיזשהו מקום בשנה הקרובה". הוא מוסיף כי "ההסתברות לרעידת אדמה בתוך תקופה של 100 שנים היא משהו כמו 70%".

הנתונים הללו אינם מאפשרים לחזות באיזה שבוע, חודש או אזור תתרחש הרעידה הבאה, אך הם ממחישים את הצורך בהיערכות מתמשכת.

ד"ר אסף שמרלינג, מומחה לרעידות אדמה מאוניברסיטת בן־גוריון, מדגיש כי ההיערכות אינה צריכה להתבסס על ניחושים. "זה לא רולטה רוסית, יש לנו מידע", הוא אומר.

לדבריו, תקן הבנייה הישראלי ומפות המכון הגיאולוגי מאפשרים להעריך את רמות הסיכון באזורים שונים בארץ. המידע הקיים אינו מספק תאריך לרעידה הבאה, אך הוא יכול לסייע לקבוע היכן נדרש חיזוק מבנים באופן דחוף יותר.

"מה שהורג זה בניינים"

אחד המסרים המרכזיים של המומחים הוא שהיקף הנפגעים ברעידת אדמה תלוי במידה רבה בעמידות המבנים. "רעידת אדמה לא הורגת אף אחד. מה שהורג זה בניינים. אף אחד בשטח פתוח לא נפגע מרעידת אדמה", אומר ד"ר שפירא, ומדגיש בכך את הסכנה הנשקפת מקריסת מבנים.

לדברי ד"ר שמרלינג, החשש העיקרי נוגע למבנים ישנים, שנבנו לפני החלת הדרישות המודרניות לעמידות בפני רעידות אדמה. "החששות המרכזיים הם על מבנים שנבנו לפני כניסת התקן הישראלי 413 המודרני", הוא מסביר.

תקן 413, העוסק בתכנון מבנים לעמידות ברעידות אדמה, הפך למחייב בשנת 1980. עם זאת, לא כל מבנה שהוקם לפני כן בהכרח יקרוס ברעידה, ולא כל מבנה חדש חסין מפניה. רמת הסיכון תלויה בין היתר בשיטת הבנייה, בתכנון ההנדסי, בתחזוקת המבנה ובעוצמת הרעידה באזור.

ד"ר שמרלינג מצביע גם על שינוי משמעותי שחל בבנייה בישראל בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה: החובה להקים מרחבים מוגנים דירתיים.

"יש לנו קצת מזל שישראל עברה את מלחמת המפרץ הראשונה, כי בזכות זה באה דרישה לבנות ממ"דים בבניינים, והתוצאה של הממ"דים האלה זה שהם תורמים הרבה לחיזוק של מבנים לרעידות אדמה", הוא אומר.

הממ"דים, שבנויים מבטון מזוין ומשולבים בשלד המבנה, עשויים לתרום לחוזקו. אולם גם נוכחות של ממ"ד אינה מבטיחה עמידות מלאה של בניין ברעידת אדמה.

לדברי שמרלינג, בין סוגי המבנים המעוררים דאגה נמצאים שיכונים ישנים, מבנים טרומיים, בניינים הנשענים על עמודים דקים בקומת הקרקע ומבנים גבוהים שתוכננו ללא התייחסות מספקת לכוחות האופקיים שמפעילה רעידת אדמה.

מחקרים הנדסיים, ובהם עבודות שנערכו בטכניון, בחנו את מידת הפגיעות של סוגי הבנייה השונים ומצביעים על הצורך במיפוי ובחיזוק של מבנים מסוכנים.

היישובים שבסיכון - והבעיה של הפריפריה

הסכנה אינה אחידה בכל רחבי הארץ. יישובים הסמוכים לשבר הסורי־אפריקאי ולהעתק הכרמל חשופים לרמות שונות של סיכון סייסמי, בהתאם למיקומם, לתנאי הקרקע ולמצב המבנים שבהם.

בדוחות ההיערכות ובמיפויי הסיכון הוזכרו בין היתר עשרה יישובים המצריכים תשומת לב מיוחדת: טבריה, צפת, קריית שמונה, בית שאן, אילת, חצור הגלילית, עפולה, מגדל העמק, קצרין וראש פינה. טבריה בולטת במיוחד בשל קרבתה למערכת ההעתקים ובשל ריבוי המבנים הישנים בתחומה.

אלא שלצד הסיכון הגיאולוגי קיימת בעיה כלכלית. רבים מהיישובים האלה נמצאים בפריפריה, שבה חיזוק מבנים באמצעות פרויקטים של התחדשות עירונית אינו תמיד משתלם ליזמים.

בעוד שבאזורי ביקוש במרכז הארץ ערך הקרקע עשוי להפוך הריסה ובנייה מחדש לכדאיות מבחינה כלכלית, בערי הפריפריה המצב שונה. כתוצאה מכך, בניינים ישנים רבים נותרים ללא פתרון, אף שחלקם נמצאים באזורים שבהם הסיכון לרעידות אדמה גבוה יחסית.

הפער הזה הופך את ההיערכות לרעידת אדמה גם לשאלה של מדיניות ממשלתית: כיצד ניתן לחזק מבנים במקומות שבהם השוק הפרטי אינו מספק מענה?

הציבור מודאג, אבל האיום נדחק לשוליים

למרות הסכנה, רעידות אדמה אינן נמצאות בדרך כלל בראש סדר היום הציבורי בישראל.

נתונים שפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי מצביעים על פער בין ההכרה בכך שרעידת אדמה קשה עלולה לגרום לנזק עצום לבין המקום הנמוך יחסית שהציבור מעניק לאיום הזה בסדר העדיפויות המיידי.

בניגוד לאיומים ביטחוניים שמעסיקים את ישראל באופן שוטף, רעידת אדמה אינה מגיעה עם התרעה על מועד התרחשותה. חוסר הוודאות הזה מקשה על יצירת תחושת דחיפות, אף שהסיכון אינו נעלם.

בינתיים, תהליכי חיזוק המבנים מתקדמים באיטיות, והאחריות להיערכות מפוצלת בין גופים ורשויות שונות.

המומחים מדגישים כי כדי לצמצם את ממדי האסון האפשרי נדרשים מיפוי מדויק של מבנים מסוכנים, תקציבים ייעודיים לחיזוקם, טיפול בתשתיות חיוניות והיערכות של הרשויות המקומיות וכוחות החירום.

רעידת האדמה הבאה אינה ניתנת לחיזוי מדויק. אבל את מידת המוכנות של ישראל לקראתה אפשר לשפר כבר עכשיו.