הטרגדיה שהפכה למשבר בכבאות: האם מפקדים יחששו לסכן את עצמם כדי להציל חיים?

מערך הכבאות מצוי בימים אלה בחשש עמוק מפני שיתוק מערכות טוטאלי, זאת בשל החלטת פרקליטות מחוז חיפה מיום חמישי האחרון להעמיד לדין בכפוף לשימוע את יגאל בן אבו וטל אברהם פפו, שני קציני המערך לשעבר שפיקדו באוגוסט 2023 על ניסיון חילוץ של צעיר פלסטיני מבור עמוק במועצה המקומית דיר אל-אסד.

מה שהחל כאירוע הצלה הפך למלכודת מוות: במהלך החילוץ נהרגו רס"ל דקל מרציאנו ז"ל, שהיה הראשון לרדת לבור, וסמל עדנאן אסעד ז"ל, שזינק פנימה בגבורה בניסיון להציל את חברו.

זו הפעם השנייה מאז קום המדינה בה קציני כבאות והצלה יועמדו לדין. הפעם הקודמת הייתה בשנת 2000, אז הורשעו שלושה מפקדי כיבוי וקבלן זיפות בגרימת מוות ברשלנות, בעקבות השריפה ב"היפר חביב".

האירוע בדיר אל-אסד יהיה הפעם הראשונה בו יועמידו קציני כבאות לדין על שיקול דעת מוטעה בשטח בהיבט של גרימת מוות ברשלנות.

ההחלטה הזו מכה גלים ומזעזעת את מערך הכבאות וההצלה. שם מזהירים בקול רם: "העמדה לדין פלילי בעקבות טעויות בשיקול דעת מבצעי עלולה להרתיע מפקדים מקבלת החלטות הרות גורל בזמן אמת, ולפגוע אנושות ביכולת להציל חיים בעתיד".

"נתנו להם למות בקור רוח"

על רקע ההחלטה, עו"ד יוסף סלמאן עסאד, אחיו של עדנאן ז"ל, מציב מראה נוקבת אל מול התנהלות המפקדים. "אנחנו לא שמחים, ההחלטה נכונה כיוון שהמפקדים שהיו בשטח היו ממש רשלנים בקטע הזה, הפגינו זלזול מופתי בעניין הזה."

בקול סדוק ותחת מעמסת האבל הכבד, מתאר יוסף את מה שידוע לבני המשפחה: "איך שראינו בסרטונים, מי שעשה את העבודה שם זה היו יותר, המקומיים, לא הם (הקצינים). להסתכל על עדנאן, בן אדם שהוא לא מוסמך ואין לו שום הכשרה, מנסה למשוך את החבר שלו, את הקולגה שלו, מרציאנו, מסתכלים גם בלי להושיט יד".

בכתב תביעת הנזיקין, שהוגשה על ידי עורכי הדין אביתר קציר וגיורא אבן צור, ושהסתיימה בהסכמות כספיות בין המדינה למשפחות, נחשפת שרשרת המחדלים שגרמה לאירוע להשתבש בצורה טוטאלית. לטענת התביעה, היא נשענת על תחקירים פנימיים במערך הכבאות, דו"ח המשטרה ועדויות דרמטיות מהשטח.

"ב-13 באוגוסט 2023 התקבלה הקריאה אצל חברת אמבולנסים פרטית חיאן אודות ילד שנפל לבור במטע זיתים במועצה המקומית דיר אל-אסד שבגליל", נכתב בתמצית שרשרת ההתרחשויות. "מספר רגעים לאחר מכן הגיעו גם כבאית וטנדר כיבוי עם קצין משמרת בשם טל, בתוך הצוות הזה היה גם לוחם האש עדנאן אסד.

עגלת יל"מ, יחידה לחילוצים מיוחדים, יצאה מתחנת כרמיאל והגיעה למקום האירוע עוד לפני תחילת החילוץ. במקביל הגיע למקום גם צוות מתחנת כיבוי גליל מרכזי, הצוות כלל את לוחם יל"מ מוסמך דקל מרציאנו ואת אלי מפקד הצוות שלו. בנוסף הגיע גם קצין יל"מ בכיר בשם יגאל", נכתב בתחקיר שנותר עדיין חסוי, אך חלקים ממנו, לטענת התביעה כאמור, נכנסו לכתב התביעה.

"מדובר היה בבור מסוג פעמון, בור שפתחו צר בהמשך ומתרחב לרוחב של מספר מטרים. לעומקו של הבור ניצב סולם ברזל דרכו ניתן לרדת למטה".

הדרמה המשיכה להסלים במהירות. בשטח, עדנאן כבר קשר את עצמו לעץ והכין את עצמו לירידה לבור. יגאל, קצין היל"מ, הורה לו שלא להיכנס מאחר והוא אינו מוכשר יל"מ. "אז הורו יגאל ו/או טל לדקל מרציאנו להיכנס לבור, להוראה נמהרת ורשלנית כיוון שלא קדמו לה ניטור חמצן ורעלים לבור.

יתרה מכך, ההנחיה ניתנה ללא שדקל צויד במיגון קריטי ומתחייב לרבות מנ"פ, מערכת נשימה פתוחה. גם הדרך שבה נתלה דקל הייתה בניגוד לנהלים, מה שהקשה מאוד בהמשך על חילוצו".

דקל, שהיה עובד מסור ומצטיין, מילא את הפקודה של הקצין הבכיר ממנו אשר דחק בו לחוש ולרדת. "זאת נעשה ממש אל מול עיניו של קצין יל"מ הבכיר ומפקד המשמרת ומול עיניהם של מפקד הצוות שלו, אלי, ושאר הקצינים שסבבו את הבור.

למרבה האסון, תוך שניות איבד דקל את הכרתו, ניסיונות למשוך אותו החוצה או לחלצו נכשלו מאחר והתילוי הלקוי גרם לגופו לעבור למצב מאוזן, ונוכח העובדה שמדובר בבור פעמון עם פתח צר, לא ניתן היה למשוך את גופו החוצה".

בשלב זה עדנאן אסעד הבין שחברו נמצא במצוקה נשימתית חמורה ונכנס גם הוא לבור, ללא מנ"פ וללא אבטחה, בניסיון נואש להצילו. תוך שניות איבד גם הוא את הכרתו ונפל פנימה. הזירה הפכה לגיהנום של ממש. "במקום החלה בהלה רבתי, מפקדים איבדו עשתונות, פקודות נזרקו בערבבויה, בלוני חמצן נזרקו לתוך הבור בניסיון נואש להעשיר את הבור בחמצן. לזירה הוזנקו יחידה 669 של חיל האוויר וכן צוותים נוספים של שיטור וכיבוי.

האנדרלמוסיה התעצמה כאשר עשרות מתושבי הכפר התגודדו סביב הבור, וזאת בזירת אסון שאמורה הייתה להיות סטרילית. לאחר זמן ממושך חולצו שני לוחמי האש. צוות רפואי שהיה במקום מצא את המנוח כשהוא מחוסר הכרה בלא דופק ונאלץ לקבוע את מותו".

ערפל הקרב מול מסרקות הברזל

לצד הכעס, יש מי שמבקש לעצור, להביט במורכבות הבלתי אפשרית של הזירה ולא לסרוק במסרקות ברזל את הקצינים. "הם טעו, הם עם לב שבור ונפש שבורה. זו היתה זירה לא פשוטה, היה בה בלאגן גדול, יש בבור מחוסר הכרה, יש רצון להגיע אליו ולחלץ אותו מהר, להציל חיים", מסביר איש מערך הכבאות לשעבר, שמבקש להסתפק בצעדים הפיקודיים הקשים שכבר ננקטו ובפרישתם של הקצינים.

"נכון שהיום בדיעבד ברור שהיה צריך לפעול אחרת, לצד הכאב הנורא על הכבאים מי מאיתנו לא היה רוצה כבאים גיבורים שירוצו להציל אותו גם מתחתיי הבור אם חלילה הוא זה שישכב שם? מה שהיה לעיני המפקדים היה הצלת חיים. מי שחושב שהם זלזלו טועה. באחריות שלהם יש כמה מרכיבים - גם להציל חיים וגם לא לסכן את לוחמי האש. בהתייחס להצלת חיים היתה חתירה למגע".

בינתיים, בבית משפחת אסעד ההסברים לא מנחמים את הכאב והאובדן היומיומי. האח יוסף מוסיף ומטיח: "אף אחד לא הושיט יד מהמפקדים, הם גם לא פעלו בדרך מקצועית, מפקדים שם בשטח לא השתמשו בציוד שהיה להם, ציוד שמיועד לאירועים כאלה מסוכנים. הם לא הנחו אף אחד איך להשתמש בו. אפילו לא קשרו אותו בחבל, הוא ירד ככה, בלי חבל אפילו. הם הפקירו אנשים ונתנו להם למות בקור רוח".

האח ממשיך: "אירוע כזה היה צריך להיגמר בקלי קלות, לדעתי, עם אנשים מוסמכים, עם הציוד שיש להם, עם ידע, עם ניסיון. פשוט מאוד להשתמש בכלים שיש לך, וזה הכל. אם היו משתמשים בהם, היו חוסכים לכולם את הכאב הזה. אני לא מאחל לאף אחד רע, בוא נגיד ככה, אבל באמת אני רוצה שאנשים כאלה ישלמו את הדין".

החשש: כבאות מתגוננת

בעקבות הודעת הפרקליטות, שחרר מערך כבאות והצלה תגובה חריפה ויוצאת דופן, המשקפת היטב את החרדה השוררת בקרב המפקדים בשטח מההשלכות של ההליך הפלילי: "כבאות והצלה לישראל מרכינה ראשה, כואבת את אובדנם של שני לוחמיה ומחבקת את המשפחות השכולות. בדיר אל-אסד אירעו כשלים חמורים. תחקיר מעמיק שערכה כבאות והצלה לישראל הוביל ליישום לקחים מערכתי מקיף ולמיצוי צעדים פיקודיים ומשמעתיים מחמירים כלפי המעורבים".

במערך מבהירים כי אי אפשר לנתק את קבלת ההחלטות מתנאי השטח הקיצוניים: "צוות לוחמי אש המזנק להצלת חיים פועל בתנאי אי-ודאות ו'ערפל קרב', בדומה למחלקה צבאית בפעילות מבצעית מסכנת חיים. לוחמי האש חייבים לקבל מסר מערכתי של גיבוי על חתירה למגע והצלת חיים.

לכן, עמדת כבאות וההצלה לישראל היא כי החלת הדין הפלילי על שגיאות בשיקול דעת מבצעי תייצר 'כבאות מתגוננת' וקיפאון בשטח, שאת מחירם הכבד עלולים לשלם אזרחים באירוע הבא. מקומם של כשלים אלה להתברר בכלים פיקודיים ומקצועיים".

הדילמה הבלתי אפשרית הזו נותרת פתוחה, מדממת ומתוחה לקראת השימוע: היכן עובר הגבול בין טעות טראגית בערפל הקרב, לבין רשלנות פושעת שגובה חייהם של גיבורים?