זה לא "רצח בתוך המשפחה" – זה טרור לכל דבר

"זוועה בפתח תקווה: אישה נרצחה בביתה לעיני ילדיה", זעקו הכותרות בתחילת השבוע. עוד אישה. עוד זוועה. עוד ארבעה יתומים. עוד ילדה עדה לרצח בתוך המשפחה. אם היה זה מחבל שפורץ לבית ורוצח אם לעיני ילדיה, המדינה כבר היתה סוערת.

אתמול זאת היתה מסרק אבי, שנרצחה על פי החשד על ידי בעלה. גם לפניה נרצחו נשים, על פי החשד על ידי בני זוגן, רק כי ביקשו להיפרד מהם. גם הן נרצחו בבית וגם להן נותרו מאחור ילדים יתומים. באחד המקרים תינוק, רק בן חודשיים, נשאר לבד בעריסה כשאמו נדקרה למוות. בשני מקרים בנים גדולים יותר היו בזירה כשאמם נרצחה לעיניהם. אם היו אלה מחבלים שפורצים לבתים ורוצחים אם לעיני ילדיה, כבר היתה דרישה להקמת ועדת חקירה.

17 נשים, 4 גברים, ילד בן 6, ילדה בת 9 (רצח באדישות), פעוט בן 3 ותינוק רך נרצחו על פי נתוני מדד הנרצחות של פורום מיכל סלה מתחילת השנה במגפת האלימות במשפחה. ילד נוסף בן 9 שרד ניסיון רצח מידי אביו. על פי הנתונים, מאז אוקטובר 23' נמדד זינוק חסר תקדים של 37% במקרי רצח במשפחה: 84 קורבנות, מתוכן 72 נשים ו־8 ילדים, הרוב מהחברה היהודית.

ואולי "רצח במשפחה" הוא עוד ביטוי מכובס שמנסה להכניס אסון בלתי נתפס למגירה מוכרת. הרי אין שום דבר משפחתי ברצח כזה. כשהטרור מתרחש בין קירות הבית אנחנו מתייחסים אליו כאל טרגדיה משפחתית, אסון פרטי, ולא כאיום ביטחוני וחברתי שמדינה שלמה צריכה להתמודד איתו. וזה אולי הדבר המקומם ביותר. כי אם היה מדובר בטרור על רקע לאומני, אולי כבר היתה מוקמת יחידה מיוחדת למאבק בתופעה. מתי יבוא היום שבו תוקם היחידה ללוחמה בטרור במשפחה?

כשהטרור מגיע מאויב שמעבר לגבול, יש למדינה סדר יום ברור ומובהק. יש מודיעין, מערכות הגנה, טקטיקות לחימה, מבצעים צבאיים, פשיטות, מארבים, תקציבים ויעדים. המלחמה בטרור על רקע לאומני היא חלק מרכזי במרכיבי הביטחון הלאומי שלנו.

גבוה בסדר העדיפויות

הגיע הזמן שהמדינה תתייחס באותו כובד ראש גם לטרור שבתוך הבית. זה מתחיל בחינוך ומניעה, בזיהוי מוקדם של מצבי סיכון, בהגנה אמיתית ובלתי מתפשרת על נשים וילדים מאוימים, בטיפול באלימים, באכיפה ובענישה. ביישום תוכנית לאומית שכבר קיימת, בתקציב, בסמכויות, באחריות. בהחלטה. באמירה של ההנהגה: הגנה על נשים, גברים, ילדות וילדים מטרור בתוך המשפחה היא מרכיב מרכזי ובלתי נפרד מהביטחון הלאומי של המדינה.

רצח במשפחה הוא ביטוי מכובס, כי אין שום דבר משפחתי ברצח כזה. אם היה מדובר בטרור על רקע לאומני, אולי כבר היתה מוקמת יחידה מיוחדת למאבק בתופעה

המאבק ברצח נשים חייב להפוך למשימת חירום לאומית. הוא צריך להיות גבוה בסדר העדיפויות של הממשלה, של המשטרה, של מערכות המשפט, החינוך, הבריאות והרווחה. לא כתגובה למקרה הרצח הבא, אלא כתוכנית לאומית להגנה מפני טרור במשפחה. כי ביטחון לאומי הוא גם הביטחון של אישה לחזור הביתה מבלי להירצח לעיני ילדיה על ידי בן משפחה. זו לא בעיה של נשים - זו אחריות המדינה כולה.