באישון לילה המתיישבים נכנסו לבתים ליד יריחו: "לא ידענו לאן מגיעים"

משפחות יהודיות נכנסו אתמול (רביעי) לשמונה בתים בפאתי יריחו, במהלך חשאי שהובילה תנועת נחלה בגיבוי מועצת בנימין. לדברי המארגנים, הבתים נרכשו מפלסטינים בכסף מלא והעסקאות מגובות במסמכי בעלות. חלק מהבתים סמוכים לארמונות החשמונאים ולחווה הנושאת את שמם. המשפחות מתכוונות להישאר במקום ולבסס בו מגורים קבועים.

יריחו מסמלת את תחילת העברת השליטה לרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי אוסלו, ומובילי המהלך מבקשים להפוך את כיוון התנועה: לבסס נוכחות יהודית במרחב באמצעות משפחות ובתים. 

כפי שדווח ב"היום", ביום שישי שקדם לכניסה הגיע ראש המועצה האזורית מטה בנימין, ישראל גנץ, לסיור מקדים במקום כשהוא רכוב על אופנוע שטח, כדי שלא יזוהה וההיערכות לא תיחשף.

גם המשפחות שהצטרפו למהלך לא ידעו בתחילה מה מתוכנן והיכן יתגוררו. רק ימים ספורים לפני הכניסה נחשפו לפרטי המהלך וליעד שאליו יעברו.

אתמול, יום אחרי הכניסה, הילדים כבר התרוצצו עם החברים החדשים שלהם בין הביתים. רוב הבתים מסביב היו ריקים. רבים מהם שייכים לתושבי ישראל, בעיקר ממזרח ירושלים, ומשמשים כבתי נופש.

מסביב נראים שרידים של מבנים שנבנו ללא היתר ונהרסו בידי המנהל האזרחי. בחלק מהבתים יש בריכות וגינות גדולות; באחרים לכלוך והזנחה. יש מה לנקות ולתקן, אבל מצב הרוח מרומם.

אצל יצחק מאיר, אב לחמישה שנכנס לאחד הבתים, המסר הלאומי פוגש התרגשות משפחתית. במשך שבועות התבקשו להתארגן בלי לדעת לאן יעברו. רק כשהתבקשו להיפגש במצפה יריחו הבינו לאן פניהם.

"פתאום אתה אומר יריחו, מה זה? עיר תנ״כית", הוא אומר. כשהילדים הגיעו, הם הופתעו: "מה, איזה בית מטורף! מה, הולכים לגור פה? וואו, איזה כיף לנו". עבורו זו תחושת המשכיות: "אבותינו היו פה, ואנחנו ממשיכים. לא באנו עם דגלי ישראל, בסוף באנו בשקט להיכנס לגור", הוא מוסיף.

צבי אלימלך שרבף, מאנשי נחלה, מספר שהמוכרים הפלסטינים הם שפנו וביקשו למכור משום שרצו לעבור למדינה אחרת. לדבריו, הם כבר עזבו את הארץ.

"הם רוצים למכור, אנחנו רוצים לקנות, אז נכנסנו", הוא אומר. מבחינתו, הבתים הללו הם תחילתה של התיישבות רחבה יותר. ״יריחו זה ממש המפתח של ארץ ישראל", הוא אומר.

בחזרה לראש מועצת בנימין. בגיל 16 הוא צעד עם מאות נערים ליריחו בלילה שבו פונתה במסגרת הסכמי אוסלו. לדבריו, היה בין האחרונים שיצאו מהעיר. היום, כשבנו בן 16, הוא מלווה משפחות הבונות במרחב.

גנץ קושר את המהלך גם להגנה על המורשת הסמוכה. "עשינו היסטוריה. לצד הארמונות שבהם חיו מלכי החשמונאים לפני יותר מאלפיים שנה, משפחות יהודיות בונות היום את ביתן", אמר.

הוא הזכיר גולגולת מרוסקת שהתגלתה לפני כשנה במתחם הקבורה לאחר פריצת שודדי עתיקות, והוסיף: "מול המראה המזעזע הזה אנחנו מציבים היום תשובה של חיים".

ביקורת בצה"ל על חוסר התיאום

אלא שהביקור בשטח ממחיש גם את המורכבות הביטחונית. הבתים נמצאים בשטח C, שבשליטה ישראלית אזרחית וביטחונית, אך קרובים מאוד לשטח A, בתוך סביבה פלסטינית בנויה. המארגנים עומדים על כך שביצעו עסקאות חוקיות. לצד שאלת הרכישה, נותרת שאלת ההיערכות להגנת המשפחות: הכניסה למגורים יוצרת צורך באבטחה, והצבא נדרש לתת לו מענה.

בעקבות הכניסה הוסטו לאבטחת המקום כשלוש מחלקות לוחמות שנועדו למשימות אחרות, ובהן סיכול הברחות בגבול ירדן. בצה״ל כועסים על כך שלא קיבלו עדכון מוקדם יותר, שהיה מאפשר להם להיערך מראש לאבטחת המשפחות באזור. כך נדרש הצבא להתאים את עצמו למציאות שנקבעה בשטח ולצורך להגן על המשפחות.

בשעות הראשונות לאחר האירוע החלו להתפשט ברשתות החברתיות, בין היתר מצד פעילי שמאל, האשמות שהמתיישבים פרצו לבתים פלסטיניים והשתלטו עליהם. בנחלה דוחים את ההאשמות ומדגישים כי הבתים נרכשו בהסכמת המוכרים, שכבר עזבו את הארץ. לדבריהם, הצגת הכניסה כפלישה מתעלמת מעסקאות הרכישה.

מדובר צה״ל נמסר: "הכניסה נעשתה ללא תיאום מקדים עם צה״ל וללא אישור. תהליך הרכישה והמשמעויות הביטחוניות הנגזרות מכך נמצאות כעת בבירור על ידי הגורמים הרלוונטיים. צה״ל נמצא במרחב".

בין הבתים, הילדים ממשיכים לשחק. ההורים רואים כאן בית ושליחות; הצבא נדרש לבחון את צורכי ההגנה. יומיים לאחר הכניסה, השאלה היא כיצד מקיימים כאן חיים לאורך זמן.