20 שנה אחרי שנפל בהופעה: הזמר המוכר ניצח את הביטוח הלאומי בבית הדין

כמעט 20 שנה לאחר שנפל על הבמה במהלך הופעה בירושלים ונפצע בצווארו ובגבו העליון, המוזיקאי ירמי קפלן רשם היום (ראשון) ניצחון משפטי מול המוסד לביטוח לאומי, שסירב להכיר בפציעתו כתאונת עבודה. הביטוח הלאומי טען כי קפלן לקח על עצמו סיכון מרצון כשקפץ ורקד על הבמה, וכי הגיש את תביעתו באיחור של כ-18 שנה. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את הטענות וקבע כי הנפילה במהלך ההופעה מהווה תאונת עבודה. הביטוח הלאומי חויב לשלם לקפלן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקלים.

תחילתו של הסיפור ב-4 בדצמבר 2006, סמוך לשעה 23:30, במהלך הופעה של קפלן בבר Open בירושלים. קפלן, יליד 1961, נוהג לקפוץ ולרקוד על הבמה כחלק מהופעותיו. לטענתו, במהלך ההופעה נתקל בסטנד של גיטרה שהונח על הבמה, מעד ונפל. כתוצאה מהנפילה נחבל בצווארו ובגבו העליון, אך למרות הכאבים החליט להמשיך בהופעה עד לסיומה.

בתצהיר שהגיש לבית הדין תיאר קפלן את אופי הופעותיו: "במהלך הופעותיי, אני נוהג לקפוץ ולרקוד על הבמה כחלק אינטגרלי מביצוע יצירותיי. פרקטיקה זו נהוגה ורווחת בקרב אומנים, ונועדה להעצים את החוויה הקולית והוויזואלית של הקהל, לעורר תגובות רגשיות ולחזק את החיבור עם הצופים".

בהמשך תיאר את רגע הנפילה: "בעת שרקדתי וקפצתי על הבמה במסגרת ההופעה, נתקלתי בסטנד גיטרה אשר הונח על הבמה. כתוצאה מההיתקלות, מעדתי, נפלתי ונחבלתי בצווארי ובגב עליון".

קפלן סיפר כי למרות הפגיעה המשיך להופיע. לדבריו, ההופעה הייתה קצרה וכללה ארבעה או חמישה שירים. לאחריה עדכן את מנהלת ההפקה שלו באותה תקופה, ליטל לוגסי, על הנפילה ועל הכאבים שחש.

שישה ימים לאחר האירוע, ב-10 בדצמבר 2006, פנה קפלן לטיפול אצל הכירופרקט ד"ר רפאל פרטר, ושבוע לאחר מכן הגיע לטיפול נוסף. ב-2 בינואר 2007, לאחר שהכאבים לא חלפו, פנה לאורתופד ד"ר אברהם אדלר.

אלא שרק באפריל 2024, כמעט 18 שנה לאחר הנפילה, הגיש קפלן למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה ולתשלום דמי פגיעה. באפריל 2025 דחה הביטוח הלאומי את תביעתו בטענה שלא הוכח כי התרחש אירוע תאונתי במהלך עבודתו. בעקבות הדחייה פנה קפלן, באמצעות עורך הדין ניצן מרום, לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

בכתב ההגנה טען הביטוח הלאומי, באמצעות עורך הדין מריוס שאליק, כי קפלן לא הצליח להוכיח שהנפילה אכן התרחשה במועד הנטען. עוד נטען כי הגשת התביעה באיחור כה משמעותי גרמה לביטוח הלאומי נזק ראייתי חמור, שמונע ממנו לחקור כראוי את נסיבות האירוע.

טענה נוספת שהעלה הביטוח הלאומי הייתה שקפלן בחר מרצונו לקפוץ על הבמה, ובכך נטל על עצמו סיכון שאינו מצדיק כיסוי ביטוחי. כמו כן, טען כי השפעת האירוע הנטען פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים, וכי מצבו של קפלן נובע מתחלואה טבעית או ממצב רפואי קודם.

בדיון ההוכחות שהתקיים בפברואר השנה נדרש קפלן להסביר מדוע המתין כמעט שני עשורים עד שהחליט להגיש את התביעה. בתשובתו סיפר כי כלל לא ידע שהוא זכאי לפנות לביטוח הלאומי בעקבות פציעה במהלך הופעה.

"לא ידעתי בכלל שיש כזה דבר, אף אחד לא אמר לי", העיד קפלן. "לא אמר לי וואו, אתה יודע שפגיעה בעבודה אתה יכול לתבוע ביטוח לאומי מגיעים לך פיצויים, לא מגיעים לך פיצויים, ההפך, במקצוע שלי אם נפצעתי, גם אם זה כי זה הפרנסה היחידה שיש לנו אף אחד לא מפצה".

קפלן הדגיש כי העיכוב בהגשת התביעה לא היה מכוון. כאשר נשאל כיצד ניתן לברר את נסיבות הנפילה לאחר שנים כה רבות, השיב: "הדבר היחידי שאפשר לבדוק זה להביא עדויות, ועל כן הטרחתי שני אנשים שהיו במקום, אחד מהם על הבמה איתי, ואחת מהם שהיא המנהלת שנסעה איתנו".

במהלך עדותו התייחס קפלן גם להחלטתו להמשיך בהופעה למרות הפציעה. "אתה לא מרגיש את זה בזמן ההופעה... שיש לך אדרנלין וזה", הסביר.

בהמשך אמר: "נפגעתי בעבודה ברביעי לדצמבר 2006 בהופעה... זה לא אומר שלא נפגעתי בעבודה גם אם לא מעניין אותי הכסף הזה".

קפלן הסביר כי בזמן אמת לא ייחס חשיבות לניסוח הרישום הרפואי, משום שלא העלה בדעתו שיידרש להוכיח את נסיבות הפציעה שנים לאחר מכן. לדבריו, הוא הגיע לבדיקה כשבועיים לאחר האירוע וסיפר לרופא שנפל בהופעה, אך לא חשב שהאופן שבו תועדו הדברים יהיה משמעותי בעתיד.

גרסתו של קפלן זכתה לחיזוק משני עדים שהגיעו לבית הדין. מנהלת ההפקה לשעבר, ליטל לוגסי, אישרה כי ראתה אותו נתקל בסטנד של גיטרה ונופל. גם הגיטריסט עידו אגמון, שהופיע לצדו באותו ערב, העיד כי הוא זוכר את הנפילה. "אני זוכר זיכרון צילומי כזה, זוכר הופעה, זוכר תוך כדי מעידה כזאתי", סיפר.

בית הדין מצא חיזוק נוסף לגרסתו של קפלן במסמכים הרפואיים שנערכו בסמוך לאירוע. בין היתר הוצגו אישורים על טיפולים כירופרקטיים שעבר בדצמבר 2006 בעקבות הנפילה, וכן רישום רפואי מינואר 2007 שבו נכתב במפורש כי "הכאב הופיע בזמן הופעה".

השופט תומר סילורה, שישב בדין לצד נציג הציבור מטעם העובדים אהרן קונפורטי ונציגת הציבור מטעם המעסיקים ימית פלד, קיבל את גרסתו של קפלן וקבע כי עדותו הייתה אמינה. בית הדין ציין כי גם שני העדים שהביא המוזיקאי הותירו רושם מהימן וחיזקו את גרסתו העובדתית.

בפסק הדין דחה בית הדין את טענת הביטוח הלאומי שלפיה קפיצותיו של קפלן על הבמה היו בגדר נטילת סיכון מרצון. נקבע כי מדובר בחלק בלתי נפרד מעבודתו הרגילה כמוזיקאי המופיע בפני קהל.

"חוק הביטוח הלאומי נועד להעניק רשת ביטחון סוציאלית לעובדים שנפגעו תוך כדי ועקב עיסוקם, ואין לייחס אשם תורם או התרשלות של מבוטח כדי לשלול את עצם ההכרה העקרונית בפגיעתו בעבודה", נכתב בפסק הדין.

בית הדין התייחס גם לטענת השיהוי וקבע כי אף שחלפו כ-18 שנה ממועד האירוע ועד להגשת התביעה, אין בכך כשלעצמו כדי לשלול את הזכאות העקרונית להכרה בתאונת עבודה. עם זאת, הובהר כי חלוף הזמן עשוי להגביל את הזכאות לתשלומים כספיים למפרע.

עוד צוין כי עורך דינו של קפלן הודיע שאינו עומד על מינוי מומחה רפואי ומבקש הכרה עקרונית בלבד באירוע כתאונת עבודה. לפיכך, לא נדרש בית הדין להמשיך ולברר במסגרת ההליך את שאלת הקשר הסיבתי הרפואי.

בסופו של דבר קיבל בית הדין את תביעתו של קפלן וקבע כי הנפילה שאירעה במהלך הופעתו ב-4 בדצמבר 2006, שבה נחבל בצווארו ובגבו העליון, מהווה תאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי.

בנוסף, חויב המוסד לביטוח לאומי לשלם לקפלן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 שקלים.