דור העתיד מגיע לקלפי: ארבע המצביעות החדשות שמביאות קול צעיר ועצמאי

בעוד יומיים ייפתחו הקלפיות בבחירות לכנסת ה-26 - ויותר מ-600,000 צעירים יממשו לראשונה את זכות ההצבעה שלהם.

ארבע בוגרות עמותת "יוניסטרים" מכל רחבי הארץ משתפות בדרך שעברו - מפעילות יזמית ועד להכרעה בקלפי - ומספרות על התרגשות, אחריות והתקווה לבנות כאן עתיד מובטח.

לפי נתוני ועדת הבחירות המרכזית כ-618,839 מצביעים ומצביעות יגיעו לראשונה לקלפי. תאיר עידן, בת 20 ממושב בית הגדי הסמוך לנתיבות, משתפת בהתרגשות הרבה שאחזה בה כשראתה את שמה. תאיר מספרת: "התרגשתי מאד מאד. גדלתי בבית שתמיד מצביע ומדבר על זה ועל פוליטיקה, ועכשיו גם אני שם. פתאום, במקום רק להקשיב לדעות, אני מצליחה גם לנתח אותן, לחשוב מה נכון לי ולהתאים אותן אליי".

"לקחתי ברצינות"

עבור ליאן שינפלד, בת 20 מבאר שבע, קבלת ההודעה הייתה מימוש של שאיפה ארוכת שנים. ליאן מתארת תחושת התרגשות מטורפת ומסבירה: "אני כבר שנים רוצה להצביע, זה היה החלום שלי. כשהבנתי שבגיל 17 אפשר להצביע לראשות העיר, ממש לקחתי את זה ברצינות, אז עכשיו בכלל".

גם עבור הדס נבואני, בת 20 מג'וליס, היה מדובר ברגע מיוחד במינו. הדס משתפת בתגובתה המשפחתית: "שלחתי להורים שלי את ההודעה, כי זו הפעם הראשונה שאני מצביעה וזה מאוד מרגש. אני מרגישה שסוף סוף יש לי הזדמנות להשמיע קול ולהשפיע על העתיד שלי. לצד זאת יש תחושת אחריות. חשוב לי לקרוא ולבחון, לא סתם להצביע, ולהגיע לבחירה מתוך מחשבה".

מנגד, הלל לוי, בת 19 מנתניה, קיבלה את הבשורה בטבעיות ובנחת. הלל מציינת: "הרגשתי שזה הגיוני, כי הגיעו התקופה והגיל. הרגשתי אחריות".

בכל הנוגע לדרך שבה הן מגבשות את עמדתן הפוליטית, הצעירות מקפידות לבחון את המקורות השונים ולא ללכת בעיניים עצומות. ליאן שינפלד בחרה לנקוט בגישה חוקרת ולומדת. ליאן מסבירה: "החלטתי ללמוד על המפלגות. אני קוראת כתבות, רואה טיקטוקים של אנשים שמדרגים מצעים, וקראתי מצעים בעצמי.

"עם החברים אנחנו לא ממש נכנסים לזה. בבית, להורים שלי חשוב שאצביע, אבל למי ולמה, זה אני מחליטה בעצמי". תאיר עידן משלבת בין השיח הביתי לבין המפגש האנושי בשטח. תאיר משתפת: "אני מקבלת הרבה מידע מההורים ומהמשפחה, אצלנו תמיד מדברים על זה בבית. בנוסף, קצת מהחברות שהכרתי. שם נחשפתי לעולמות חדשים ונפתחתי לדעות נוספות, ומתוך כך גם למדתי להיות חברה ולחיות בשטח עם אנשים שהדעות שלהם שונות משלי.

"לא הולכת אחרי העדר"

"זה מאוד הוסיף להחלטה שלי. הרשתות החברתיות מאוד מבלבלות לדעתי". הדס נבואני מעדיפה להתעדכן באופן עצמאי דרך כלי התקשורת. הדס מספרת: "ההורים שלי מאוד מתעניינים ואני שומעת מהם, אבל אני גם צופה הרבה בחדשות ועוקבת. אני מאוד מתעניינת, והולכת עם מה שאני מאמינה בו ולא אחרי העדר".

הלל לוי מבקשת לבחון את הדברים מקרוב ומכל הכיוונים. היא מפרטת: "מהכול. אני מאוד אוהבת לדעת, לחקור ולהימצא בשטח. אז אני שואלת שאלות, מסתכלת בטלגרם ושומעת את הסביבה שלי. הטיקטוק מחזק את מה שאני חושבת דווקא".

ארבע המצביעות החדשות אינן מהססות לצאת נגד הסטיגמות והתפיסות השגויות של הדור המבוגר כלפי בני גילן. ליאן שינפלד דוחה בתוקף את הטענה כאילו לצעירים לא אכפת מהמדינה. ליאן אומרת: "שלא אכפת לנו. אבל הכי אכפת לנו בעולם. אכפת לי מה קורה במדינה שלי, ואחרי שהייתי ארבעה חודשים בטיול בחו"ל הבנתי כמה חשוב שנשקיע במדינה ובבית שלנו כדי שיהיה יותר טוב. אנחנו הדור שיישאר פה, ואנחנו חייבים שיהיה יותר טוב. אין אופציה אחרת".

תאיר מתייחסת לטענות על עצלנות ומשתפת בביקורת שיש לה על סדר העדיפויות הציבורי. תאיר מציינת: "הם חושבים שאנחנו לא יודעים להוציא דברים לפועל, שאנחנו עצלנים, מחפשים קיצורי דרך ואיך להוריד מעצמנו עבודה.

"זה יכול להיות נכון בחלק מן הדברים, אך מצד שני, צעירים נמצאים בחיפוש אחרי מה שהם רוצים, ויש צעירים שיודעים להזיז הרים וגבעות. המבוגרים מתמקדים מאד ביוקר המחיה, בביטחון ובנושאים גדולים וחשובים, וחושבים שזה מה שיבנה לנו עתיד טוב. אבל אני חושבת שהחינוך נופל בין הכיסאות. בקושי שמעתי פוליטיקאים מדברים על חיזוק החינוך והחוסן שלנו, ושם צריך להשקיע את רוב הכוחות למען עתיד טוב יותר".

"הראייה שלנו שונה"

הדס דוחה את ההנחה שלפיה צעירים אינם מבינים מספיק. הדס מבהירה: "שאנחנו צעירים מדי כדי להבין מה קורה ומה יקרה בעתיד. זה לא נכון, כי הראייה שלנו שונה משלהם. זו לא אותה סביבה, העולם השתנה והתפתח".

הלל מוסיפה כי רוב הצעירים חוקרים לעומק ומתעניינים בנעשה סביבם עוד בטרם הגיעם לגיל הצבעה. הלל מספרת: "שאנחנו לא מספיק יודעים או לא מספיק חוקרים, והולכים אחרי מה שמגניב או אחרי מה שאומרים לנו בטיקטוק.

"לדעתי זה לא נכון. כמובן שיש קבוצות חריגות, אבל הרוב המוחלט ממש לא כך. אני התעניינתי בבחירות עוד לפני שהייתה לי זכות הצבעה. יש לי אחות תאומה שהייתה מנותקת לגמרי ממה שקורה ולא אהבה שיחות על פוליטיקה, ועכשיו היא ממש מרגישה אחריות. היא חוקרת ומתעניינת".

הניסיון שצברו ארבע הצעירות במסגרת עמותת יוניסטרים, המכשירה בני נוער ליזמות עסקית וחברתית ומעניקה הזדמנות שווה להצלחה בחיים, מעניק להן נקודת מבט ייחודית בתהליך לקבלת ההחלטות. תאיר, ששימשה כמנכ"לית המיזם ביוניסטרים, מתארת כיצד הובלת המיזם עיצבה את תפיסת עולמה.

"הייתי מנכ"לית במיזם שלנו והובלתי מיזם של ממש וחשבתי על כל ההחלטות במבט על הכלל", מספרת. "אם היה לנו חשוב לקדם משהו כדי שהכול יתקדם מהר יותר, היינו צריכים להתמקד, ובדרך גם לוותר על דברים אחרים. הבנו שם שצוות זה כוח, למדנו מה לברור ועם מה להתקדם, וזה מאוד מסייע בקבלת החלטות".

"לחקור לעומק"

ליאן, שגם היא הקימה מיזם מאפס וקיבלה החלטות כחלק מזמן הפעילות בעמותה, לוקחת עמה את תהליך החקירה. היא מבהירה כי "יש החלטות שאפשר לקבל ברגע, ויש החלטות שאי אפשר לקבל בקלות ראש. צריך להבין מה קורה מאחורי הקלעים ולאן הדברים מובילים, לחקור לעומק".

הדס, שהייתה חלק מהקבוצה הדרוזית היחידה בזמנה בעמותה, מתארת את הדרך הארוכה שעברה מעולם היזמות ועד לשירותה החברתי וללימודיה כיום. הדס משתפת: "בעמותה עברתי דרך ארוכה, ובה הבנתי שמגיעים לשלב שבו צריך לבחון את כל הצדדים כדי לגבש דעה וללכת אחרי החלטה מסוימת.

"היינו בזמנו הקבוצה הדרוזית היחידה. בתור צעירה דרוזית שמצביעה בפעם הראשונה, הערכים שלי הם נתינה ומעורבות בחברה. בשנתיים האחרונות, בשירות שלי, הבאתי את הערכים הללו לידי ביטוי, וזה דומה להצבעה, כי זו עוד דרך להשפיע על החברה שלנו.

"היום אני סטודנטית להנדסת בניין, ואני רוצה לבנות כאן את העתיד שלי", מוסיפה, "אני מקווה שנוכל לחיות בביטחון ובכבוד הדדי". הלל מסבירה כיצד ההתמודדות הצוותית בהקמת המיזם סייעה לה להבין את חשיבות התיעדוף. הלל מפרטת: "למדתי שיש סדרי עדיפויות, ולפעמים צריך לוותר על דברים לטובת הכלל, או על עקרונות מסוימים שנמצאים נמוך יותר בסדר העדיפויות, כי יש דברים חשובים יותר כרגע".

משאלות לעתיד ומבט המנהיגות

כאשר התבקשו לחשוב על המשאלה שהיו שמות בתוך פתק בקלפי עבור ישראל של עוד עשר שנים, התשובות של ארבע הצעירות שיקפו שאיפה עמוקה ליציבות וללכידות. תאיר מציינת: "אחדות, חד-משמעית. על זה מתבססות כל הבעיות, וזה סופר חשוב. זה השלד שלנו".

ליאן מייחלת לשקט נפשי: "אני מקווה שנוכל לחיות בשלווה, יותר מהכול. שאוכל לתכנן טיול לחו"ל ולדעת שהוא יתקיים, שלא אצטרך לפחד על החברים שלי בצבא או שייפול לי טיל על הבית". הדס נבואני מבקשת לחזק את השותפות והביטחון: "להרגיש שייכות וביטחון. שדואגים לצעירים, לעדה הדרוזית ולכל העדות. אחדות, לא משנה מה קורה. ושאני חלק מהמדינה הזו ותורמת את מה שאני יכולה". הלל לוי מסכמת במילה אחת מזוקקת: "שיהיה שקט, בעיקר".

את התהליך המרשים שעוברות הצעירות מסכמת יפעת בכור, מנכ"לית העמותה, אשר רואה בהצבעה הראשונה נדבך מרכזי בבניית דור מנהיגות חדש. יפעת בכור מציינת: "אצלנו בני ובנות נוער מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים בחברה הישראלית מקבלים כלים משמעותיים לחיים. הם מקימים מיזמים אמיתיים, מקבלים החלטות בצוות ולוקחים אחריות על התוצאה.

ההצבעה הראשונה בבחירות היא המשך טבעי של אותה הדרך: לא לחכות שמישהו אחר יעצב את העתיד, אלא לקחת בו חלק. מה שמרגש אותי בקולות של הבוגרות שלנו הוא שהן לא מגיעות לקלפי מתוך הרגל. הן שואלות, בודקות, חוקרות, מדברות ומקשיבות גם לדעות שונות משלהן ומחליטות בעצמן. זה בדיוק הדור שאנחנו רוצים שיוביל את ישראל".