המונופול החרדי הסתיים, האלטרנטיבה נולדה
במשך שנים הנציגים החרדים התעלמו מהציבור שלהם, ושלפו את תמונת מרן רק לקראת הבחירות • כעת ניתן לראות מבפנים איך חומת השליטה נסדקת, והצעירים כבר לא קונים את זה

בגדול, תם המונופול. במשך שנים ארוכות היו לציבור החרדי שתי מפלגות. להן, ורק להן, הוא הצביע.
השיטה היתה פשוטה: במשך רוב הקדנציה אפשר להתעלם מהציבור, וכמה שבועות לפני הבחירות לשלוף תמונה של מרן ולהזכיר לנו: "אוי לנו מיום הדין!". לא יום הדין שעברנו זה עתה, אלא זה שיחול ב־27 באוקטובר. ואל דאגה. יום אחרי הבחירות אפשר יהיה לחזור להתעלם. אל חשש.
במשך שנים לא היה לנציגים החרדים אתגר אמיתי מבחוץ. הם לא נדרשו לתת דין וחשבון לציבור שהם מייצגים, מתוך הנחה בטוחה שהקול החרדי מובטח מראש. וכך גם נהגו בפועל. לא היה להם שום קשר עם הציבור, למעט עם מנהלי מוסדות גדולים. ולא היתה שום התייחסות לתרבות ולפנאי לקהל החרדי, גם בערים שבהן ראש העיר לא יכול בלעדיו.
אבל זה הולך להשתנות.
למי שאינו מכיר את הציבור החרדי מבפנים, השינויים שאני מדבר עליהם אולי נראים שוליים, אבל בתוך החברה החרדית מתרחש תהליך עמוק. חומת הברזל של השליטה, שנבנתה כאן במשך עשרות שנים, החלה להיסדק. הסטטוס־קוו, שנשמר שנים כמעט בלי איום משמעותי, נשבר.
לראשונה, בחורי הישיבות איבדו את המעמד שהיה מובן מאליו. לראשונה, הנציגים נדרשים להתמודד עם שאלות קשות במסדרונות הכנסת וברחוב החרדי, ומגמגמים את עצמם לדעת. ולראשונה הם מנסים לצאת לשטח ולדבר עם צעירים חרדים כדי לשכנע אותם שהם עדיין נציגיהם הנאמנים. הצעירים האלה, אגב, מגלגלים אותם מכל המדרגות.
מנגד עומדים חרדים שקיבלו אחריות: על עצמם, על המשפחות שלהם ועל הקהילות שלהם. והמסר שלהם פשוט: יש צחוק, ויש חלאס. נגמר הזמן שבו חייל חרדי או חרדי עובד נחשבו לסוג ב' ודרומה.
אבל השינוי האמיתי אינו רק בכך שהמונופול נסדק. קמה כאן גם אלטרנטיבה. ולא, איני מדבר רק על המפלגות החרדיות הנוספות שקמו. אני מדבר בעיקר על צורתו ועל גבולותיו של החרדי, ועל מה שמגיע לו.
אלטרנטיבה שאומרת שאפשר להיות חרדי, לקבל אחריות, לעבוד, לשרת, להילחם ולהוביל, בלי לוותר על הזהות החרדית ובלי להתנצל עליה.
אפשר להיות חרדי, לקבל אחריות, לעבוד, לשרת, להילחם ולהוביל, בלי לוותר על הזהות החרדית ובלי להתנצל עליה
חטיבת חשמונאים היא אחת הדוגמאות הבולטות לכך. היא לא רק מסגרת צבאית חרדית, אלא מקום שבו נבנית תפיסה אחרת: חרדי חזק, איכותי, לוחם ומוביל, שנשאר חרדי. חרדי שיראת השמיים שלו תלויה בעיקר בו, ולא בכולם חוץ ממנו.
וזה אולי מה שהכי מפחיד את מי שהתרגלו לכך שיש רק דרך אחת להיות חרדי. כי ברגע שקיימת אלטרנטיבה, המונופול נגמר באמת.
מכאן האחריות עוברת אלינו. עלינו להמשיך לקבל אחריות על עצמנו, על המשפחות שלנו ועל הקהילות שלנו. ובעיקר, עלינו להמשיך לבנות ציבור חרדי שלא מחכה שמישהו אחר יחליט בשבילו איך ייראו חייו.
תם המונופול. האלטרנטיבה כבר כאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנואלחנן וסרמן
הכותב הוא רס"ר (מיל'), לשעבר רמ"ד גיוס בחטיבת חשמונאים