"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המונופול החרדי הסתיים, האלטרנטיבה נולדה

במשך שנים הנציגים החרדים התעלמו מהציבור שלהם, ושלפו את תמונת מרן רק לקראת הבחירות • כעת ניתן לראות מבפנים איך חומת השליטה נסדקת, והצעירים כבר לא קונים את זה

0השמעה
גפני וחברי הכנסת החרדים. יודעים להילחם על מה שחשוב להם , אורן בן חקון
גפני וחברי הכנסת החרדים. יודעים להילחם על מה שחשוב להם | צילום: אורן בן חקון

בגדול, תם המונופול. במשך שנים ארוכות היו לציבור החרדי שתי מפלגות. להן, ורק להן, הוא הצביע.

השיטה היתה פשוטה: במשך רוב הקדנציה אפשר להתעלם מהציבור, וכמה שבועות לפני הבחירות לשלוף תמונה של מרן ולהזכיר לנו: "אוי לנו מיום הדין!". לא יום הדין שעברנו זה עתה, אלא זה שיחול ב־27 באוקטובר. ואל דאגה. יום אחרי הבחירות אפשר יהיה לחזור להתעלם. אל חשש.

מאות חרדים שרים ורוקדים בחגיגות למען העריקים בבני ברק//ללא קרדיט

במשך שנים לא היה לנציגים החרדים אתגר אמיתי מבחוץ. הם לא נדרשו לתת דין וחשבון לציבור שהם מייצגים, מתוך הנחה בטוחה שהקול החרדי מובטח מראש. וכך גם נהגו בפועל. לא היה להם שום קשר עם הציבור, למעט עם מנהלי מוסדות גדולים. ולא היתה שום התייחסות לתרבות ולפנאי לקהל החרדי, גם בערים שבהן ראש העיר לא יכול בלעדיו.

אבל זה הולך להשתנות.

למי שאינו מכיר את הציבור החרדי מבפנים, השינויים שאני מדבר עליהם אולי נראים שוליים, אבל בתוך החברה החרדית מתרחש תהליך עמוק. חומת הברזל של השליטה, שנבנתה כאן במשך עשרות שנים, החלה להיסדק. הסטטוס־קוו, שנשמר שנים כמעט בלי איום משמעותי, נשבר.

חרדים בתור לקלפי (ארכיון) | צילום: יהושע יוסף

לראשונה, בחורי הישיבות איבדו את המעמד שהיה מובן מאליו. לראשונה, הנציגים נדרשים להתמודד עם שאלות קשות במסדרונות הכנסת וברחוב החרדי, ומגמגמים את עצמם לדעת. ולראשונה הם מנסים לצאת לשטח ולדבר עם צעירים חרדים כדי לשכנע אותם שהם עדיין נציגיהם הנאמנים. הצעירים האלה, אגב, מגלגלים אותם מכל המדרגות.

מנגד עומדים חרדים שקיבלו אחריות: על עצמם, על המשפחות שלהם ועל הקהילות שלהם. והמסר שלהם פשוט: יש צחוק, ויש חלאס. נגמר הזמן שבו חייל חרדי או חרדי עובד נחשבו לסוג ב' ודרומה.

לוחמים חרדים בחטיבת חשמונאים | צילום: אורן בן חקון

אבל השינוי האמיתי אינו רק בכך שהמונופול נסדק. קמה כאן גם אלטרנטיבה. ולא, איני מדבר רק על המפלגות החרדיות הנוספות שקמו. אני מדבר בעיקר על צורתו ועל גבולותיו של החרדי, ועל מה שמגיע לו.

אלטרנטיבה שאומרת שאפשר להיות חרדי, לקבל אחריות, לעבוד, לשרת, להילחם ולהוביל, בלי לוותר על הזהות החרדית ובלי להתנצל עליה.

אפשר להיות חרדי, לקבל אחריות, לעבוד, לשרת, להילחם ולהוביל, בלי לוותר על הזהות החרדית ובלי להתנצל עליה

חטיבת חשמונאים היא אחת הדוגמאות הבולטות לכך. היא לא רק מסגרת צבאית חרדית, אלא מקום שבו נבנית תפיסה אחרת: חרדי חזק, איכותי, לוחם ומוביל, שנשאר חרדי. חרדי שיראת השמיים שלו תלויה בעיקר בו, ולא בכולם חוץ ממנו.

וזה אולי מה שהכי מפחיד את מי שהתרגלו לכך שיש רק דרך אחת להיות חרדי. כי ברגע שקיימת אלטרנטיבה, המונופול נגמר באמת.

מכאן האחריות עוברת אלינו. עלינו להמשיך לקבל אחריות על עצמנו, על המשפחות שלנו ועל הקהילות שלנו. ובעיקר, עלינו להמשיך לבנות ציבור חרדי שלא מחכה שמישהו אחר יחליט בשבילו איך ייראו חייו.

תם המונופול. האלטרנטיבה כבר כאן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אלחנן וסרמן

הכותב הוא רס"ר (מיל'), לשעבר רמ"ד גיוס בחטיבת חשמונאים

כדאי להכיר