זחל לעבר זוג בטיילת וגנב טלפון - זה העונש שנגזר עליו

ברהם גברמנדין, נתין זר בן 40 מאריתריאה, הבחין בבני זוג שישבו על הדשא בטיילת צ'ארלס קלור בתל אביב, תצפת לעברם, התקדם לכיוונם כשהוא זוחל, גנב את הטלפון הנייד של הגבר ונמלט על אופניו.

שוטר שהיה במקום עקב אחריו, ראה אותו משליך את המכשיר במהלך הבריחה והטלפון הושב לבעליו עוד באותו היום. כעת בית משפט הסתפק במאסר על תנאי וקנס של 1,000 שקלים.

האירוע התרחש בבוקר. השופטת מירי הרט ריץ אמרה בהכרעת הדין כי השוטר ראה את הנאשם מסתכל על בני הזוג ואף ראה אותו "כאילו זוחל" לכיוונם, לוקח דבר מה ומכניס אותו לכיסו. השוטר שמר על קשר עין רציף עם הנאשם.

במסגרת הכרעת הדין דחתה השופטת את טענות ההגנה שלפיהן לא הוכח כי הטלפון שנמסר לשוטר הוא אותו מכשיר שהנאשם השליך. כמו כן, נדחו גם הטענות הנוגעות לחקירת הנאשם ללא מתורגמן ולפגיעה בזכות ההיוועצות, וכן הטענה למחדל חקירתי בכל הנוגע לאיתור מצלמות.

בשלב הטיעונים לעונש טענה התביעה כי מעבר לפגיעה ברכושו של המתלונן, גניבת טלפון נייד כרוכה גם בפגיעה משמעותית בפרטיותו. התביעה ביקשה לקבוע מתחם ענישה שנע ממאסר קצר ועד עשרה חודשי מאסר בפועל.

על אף שהנאשם נעדר עבר פלילי, נטען כי מאחר שלא נטל אחריות וניהל הליך הוכחות, אין להעניק לו את ההקלה הניתנת לנאשמים שמודים ונוטלים אחריות. מנגד טען סנגורו כי יש להביא בחשבון כי הנאשם נעדר עבר פלילי ולא הסתבך מאז בפלילים.

לדברי הסנגור, הנאשם הוא נתין זר שנמצא בישראל כ-15 שנים, עובד ומתפקד באופן נורמטיבי, ואף הוצגו לבית המשפט תלושי שכר לתמיכה בכך. ההגנה טענה עוד כי למרות שטענותיה בנוגע לאופן חקירתו נדחו בהכרעת הדין, יש לתת לכך משקל בשלב העונש.

הסנגור ביקש לקבוע כי הרף התחתון של מתחם הענישה הוא מאסר על תנאי בלבד, והדגיש כי לא נעשה שימוש בטלפון והוא הוחזר למתלונן. לטענתו, המקרה שאליו הפנתה התביעה בפסיקה היה חמור יותר. הנאשם עצמו הצטרף לדברי סנגורו.

השופטת הרט ריץ קבעה כי הגניבה פגעה בתחושת הביטחון האישי, בסדר הציבורי ובזכות הקניין. לדבריה, לביצוע העבירה "קדם תכנון מסוים", כפי שנלמד מעדות השוטר שהבחין בנאשם מתצפת על המתלונן.

היא הדגישה את החומרה הנוספת בכך שמדובר בטלפון נייד שאליו היו צמודים מסמכים אישיים ושמטבע הדברים מכיל מידע אישי רב. עוד ציינה כי ביצוע העבירה במרחב הציבורי מעמיק את הפגיעה בתחושת הביטחון של עוברי האורח.

בגזר הדין התייחסה השופטת למעמדו המיוחד של הטלפון הנייד בחיי בעליו, וציטטה פסיקה של בית המשפט העליון שבה הוגדר המכשיר כ"לידידו הטוב של האדם". לדבריה, טלפון נייד אוצר בתוכו פרטים אישיים ולעיתים "את כל עולמו של בעליו", ולכן לגניבתו יש משמעות החורגת משוויו הכספי של המכשיר.

בבחינת עונשו האישי של הנאשם הבהירה השופטת כי העובדה שכפר באשמה וניהל משפט היא זכותו המלאה ולכן לא תיזקף לחובתו. בסופו של דבר החליטה למקם את עונשו בתחתית מתחם הענישה וגזרה עליו חודשיים מאסר על תנאי, וכן קנס בסך 1,000 שקלים.