![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)
"כל עוד אני זז. אני חי". לפני כשבוע, שורד השבי אבינתן אור השיק את ספרו "מבעד לאדמה - המסע העיקש לחיים בשבי החמאס" בהוצאה לאור של "כינרת זמורה דביר". היום (רביעי) חברת ההוצאה לאור פרסמה לקהל הרחב ציטוטים מטלטלים מהספר המגולל את סיפור השבי בידי מרצחי החמאס.
אבינתן כזכור, נחטף ממסיבת הנובה, כשהסרטון בו הוא מובל לעזה ומקביל מופרד מחברתו לשעבר שורדת השבי נועה ארגמני הוא מהסרטונים הזכורים ביותר של יום הטבח. אבינתן שוחרר בעסקת החטופים האחרונה, לפני כ-11 חודשים.
הציטוטים הנבחרים לפניכם. אזהרה, קשה לקריאה
הכניסה למנהרות
"הם מסירים את המנעול ותחתיה מתגלה פיר מנהרה. התרחיש האחד שידעתי אבל לא רציתי להאמין שיקרה מתרחש לנגד עיניי. דוחפים אותי קדימה ומורים לי להתחיל לרדת בסולם שאת סופו אני לא מצליח לראות. הפעם הבאה שאראה את השמש תהיה בעוד שנתיים".
לנוע כדי לשרוד
"אני ממשש את הקירות תוך כדי ההליכה ומתלבט מה אני יותר רוצה, שהקירות ייגמרו ונגיע ליעד הבא, שם אוכל להניח את הראש על האדמה ולנוח קצת, או שהקירות ימשיכו ולא ייגמרו אף פעם, כדי להישאר בתנועה. כל עוד אני בתנועה, שום דבר לא נגמר, הזמן נשאר תמיד בהווה ואני נשאר תמיד איתו. כל עוד אני זז, אני חי".
הרעב הבלתי אפשרי
"תמיד לשמור את המנה הגדולה למחר. תמיד אעדיף להיות רעב בידיעה שיש לי אוכל למחר מאשר להיות רעב במצב בו לא נותר לי מה לאכול. זה רעב. אי אפשר להתרגל אליו".
הנפש שדהתה, התודעה שנלחמה
"אבל גם הייתי סוג של מת זמנית. הגוף הלך ואיבד את עצמו ואת הייעוד שלו. הנפש, על אף שנאבקה, הלכה ודהתה כל יום קצת יותר, והתודעה הייתה צריכה לגייס כל טיפת מאמץ שעוד נותר בה כדי להחזיק סיפור שונה מזה שהעיניים ראו והמוח הבין. הייתי בסבל תמידי".
המקלחת הראשונה בישראל
"אני נכנס לחדר המקלחת לבדי ובראי מולי מבחין באדם נוסף שנמצא איתי. רגע לאחר מכן אני מבין שהאדם הנוסף הוא בעצם אני. לא ראיתי את עצמי במשך שנתיים ולכן ברגע הראשון אני לא מזהה את עצמי. אני נבהל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו