מיד עם תום צום הכיפורים משנים מוקדים מרכזיים, ובראשם בני ברק וירושלים, את פניהם. המדרכות מתמלאות בדוכנים ארעיים ושלטי פרסום המציעים ארבעת מינים. לצד הפן הטקסי והדתי, מאחורי הפעילות התוססת עומדת תעשייה כלכלית בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בכמה ימים בודדים.
שוק ארבעת המינים הוא תופעה כלכלית ייחודית שאין לה כמעט שום אח ורע בשום מגזר או ענף מסחרי אחר בישראל. מדובר בשוק שמתאפיין בביקוש קשיח. כל אדם יהודי מעל גיל בר מצווה (13) מחויב, על פי ההלכה, להחזיק ברשותו סט אישי של ארבעת המינים כדי לקיים את המצווה כהלכתה. כאשר מוסיפים אל הביקוש הזה את הרצון העז של הציבור להדר במצווה ולרכוש את המוצר המושלם ביותר, רצון שגורם לא פעם לאנשים להוציא סכומי עתק שאין להם, מקבלים קרקע פורייה לניפוח מחירים חסר פרופורציות. זוהי סביבה אידיאלית לסחר המתנהל כמעט לחלוטין במזומן, ולתעשייה שלמה שמתנהלת, ברובה המכריע, הרבה מתחת לרדאר של רשויות המס והאכיפה.
קשיי האכיפה
סוגיית אכיפת המס בשוק ארבעת המינים מאתגרת עבור רשות המיסים. מדי שנה נמכרים עשרות אלפי סטים, כאשר רובם המכריע מבוצע במזומן וללא תיעוד חשבונאי פורמלי. על פי הערכות במערכת הכלכלית, עשרות מיליוני שקלים מחליפים ידיים בדוכנים השונים, החל מבחורי ישיבה המנסים את כוחם במסחר זמני, ועד לסוחרים ותיקים השוכרים מתחמים ייעודיים לצורך המכירה.
יעקב, מבני ברק, סוחר ארבעת המינים המנהל רשת ענפה של דוכנים בכל הארץ, מספר על אופן גיוס המוכרים והתנאים בשטח: "אני מפעיל תחתיי מאות מוכרים. בדרך כלל הם בחורי ישיבות או צעירים דתיים מכל מיני יישובים דתיים. הם מאוד ממושמעים ואידיאליסטים, נהנים להגיע לערים החרדיות ולמכור, ואין להם בעיה לישון בלילה בדוכנים ולנמנם שם כדי להתחיל למכור על הבוקר. בסך הכל מדובר ביומיים של עבודה אינטנסיבית".
הסיבה המרכזית לכך שברשות המיסים בקושי מצליחים לאכוף את חוקי המס בשווקים הללו נעוצה באופיים הארעי והחמקמק. לא מדובר בחנויות מסודרות הפועלות לאורך חודשי השנה, משלמות ארנונה ומחזיקות תיקים במס הכנסה. מדובר בשווקים מיוחדים שמוקמים "יש מאין" מיד לאחר צאת יום הכיפורים, פועלים באינטנסיביות מסביב לשעון, ומתפרקים ונעלמים כלא היו שעות ספורות לפני כניסת חג הסוכות. פקחי המס, ממעטים לפשוט על הדוכנים הזמניים הללו. מבחינת הסוחרים מצידם, הדרישה לנהל ספרים ולהנפיק קבלות נתפסת כדרישה אבסורדית ומנותקת לחלוטין מהמציאות בשטח.
"עבריינים בעל כורחם"
לצד הביקורת על חוסר הדיווח וההתנהלות במזומן, עורך הדין ורואה החשבון נמרוד רטנר, מומחה למיסוי ודיני עבודה מסביר כי החוק היבש אמנם מחייב הוצאת חשבונית מס או קבלה על כל מכירה, אך המציאות בשטח והיעדר מנגנון דיווח מותאם יוצרים כשלים מובנים. לדבריו, חלק ניכר מהמוכרים הזמניים, בהם בחורי ישיבות וצעירים שזו הכנסתם היחידה בשנה היו פטורים ממס כמעט לחלוטין גם אילו היו מדווחים כדין, וזאת בזכות נקודות זיכוי למשפחות או בחינת הרווח הנקי השנתי מול מדרגות המס.
"המדינה דוחפת חלק גדול מהאנשים להיות עבריינים בעל כורחם", מציין עו"ד רטנר. היעדר מנגנון דיווח מהיר, דיגיטלי ופשוט לעסקאות עונתיות חד פעמיות מטיל עומס בירוקרטי כבד על האזרח הקטן, הנדרש לפתוח תיקים ברשויות המס והביטוח הלאומי עבור יומיים של מסחר בלבד.
בנוסף, רטנר, שמשמש כמומחה בתחומו, מצביע על כשל שוק מובנה בשרשרת האספקה, מכיוון שגם הסיטונאים והספקים הראשוניים נוהגים למכור במזומן וללא תיעוד חשבונאי, למוכר הקצה בדוכן אין כל דרך להציג קבלות על הוצאות הרכישה והשכירות כדי לקזזן מהכנסותיו דבר שמונע ממנו לדווח על רווחיו הממשיים בלבד.
שמואל (שם בדוי), סוחר ותיק בענף שביקש לשמור על פרטיותו, כועס על רשות המיסים: "איך בדיוק, תסביר לי? שבן אדם ילך וינפיק לך קבלות בשביל יומיים של מכירת ארבעת המינים? הרי רק מיום כיפור אנשים פותחים את זה. זה לא שבן אדם הלך ופתח פה עסק מסודר לכל החיים".
הוא הוסיף עוד: "תסביר לי אתה, איך הוא יביא קבלות ליומיים בלבד של מכירה? אז מה אתה מצפה, שהוא יוציא תעודת עוסק פטור בשביל יומיים בשנה כשהוא בכלל יושב ולומד בישיבה כל השנה? בוא נשאל את רשות המיסים על מה בדיוק בן אדם כזה אמור להוציא קבלה, כשלפעמים הוא בכלל מסיים את היומיים האלה בהפסד".
את המציאות הזו מאשש גם יעקב, שמתאר את שיטת התשלום וההתמודדות עם רשויות המס מאחורי הקלעים: "אני משלם מיד בסיום העבודה למוכרים שלי, כמובן הכל בשחור, ולא מוציאים קבלות על זה. בלתי אפשרי להוציא קבלות". לדבריו, גם ניסיונות האכיפה נתקלים בקושי מהותי בשל רגישות החג: "מס הכנסה יכולים להגיע למוכר ולהגיד לו 'מי נתן לך את זה?', אבל הם לא יחרימו לו את הסחורה. המדינה תתהפך אם הם יחרימו לו את ההדסים והערבות ערב החג". יעקב מוסיף כי על אף הניסיונות של העיריות בשנים האחרונות להסדיר שווקים רשמיים הדורשים רישום, ועוסק מורשה, "זה רק כלפי חוץ. בתוך הערים החרדיות הכל בשחור".
הדעות הללו משקפת את הלך הרוח בקרב המוכרים בשוק. עבור סוחרים קטנים, לרוב בחורי ישיבות ואברכים המנצלים את ימי "בין הזמנים" להשלמת הכנסה, הדרישה לרישום פורמלי נתפסת כבלתי מעשית. לדברי שמואל, הרווח הנקי הממוצע לסוחר נע בין 5,000 ל- 10,000 שקלים בלבד. עם זאת, במצטבר, המכירות ברחבי הארץ מגיעות להיקפים כספיים נרחבים שלא מדווחים.
הרווחים ב"שוק המהודרים"
לצד הטיעונים בדבר היקפי רווח צנועים ברמת הדוכן הבודד, נתוני שרשרת האספקה מצביעים על פערי תיווך משמעותיים בין מחיר הרכישה הסיטונאי למחיר המבוקש מהצרכן הסופי. עלות בסיסית לסוחר עבור סט כשר ותקני עומדת כיום על כ-50 עד 55 שקלים (כ-20 שקלים לאתרוג בסיסי, כ-20 עד 26 שקלים ללולב, וכ-5 עד 10 שקלים להדסים וערבות). עם הגעת הסחורה לדוכנים, אותו סט נמכר לצרכן במחירים הנעים בין 80 ל-150 שקלים ומעלה. פערי התמחור הללו נגזרים מהתקופה הקצרה העומדת לרשות הסוחרים למימוש הרווח, כמו גם מהביקוש הרב מצד הלקוחות לקיום המצווה.
הדינמיקה הזו דורשת מהסוחרים הגדולים ניהול לוגיסטי מורכב "ביומיים האלה לפני סוכות אני בכלל לא ישן, מסתובב ומפרפר לכל דוכן להוא מוסיף הדסים, להוא נגמרו הלולבים", מספר יעקב. "המוכרים מתקשרים אליי ואומרים: 'תשמע, יש פה משפחה עם עשרה ילדים, האבא רוצה לקנות לכולם ומבקש הנחה'. התמחור במקרים כאלה גמיש ומשתנה לפי רמת ההידור. אם הלקוח קונה מהודר א״א, אז אני יכול לדרוש על ההדסים שמונים שקלים, ואם הוא קונה מהודר כשר, אז אני אבקש רק שלושים שקלים".
עם זאת, מוקד הרווחיות העיקרי בתעשייה אינו טמון בסטים הבסיסיים, אלא בסחורת הפרימיום המכונה "שוק המהודרים", במסגרתה דווקא קונים בעלי הכנסה נמוכה מגלים נכונות להקצות סכומים גבוהים באופן יחסי עבור פריטים מהודרים.
"תראה משהו מדהים מהטבע האנושי והדתי," מספר שמואל "אתה רואה בן אדם שיש לו כסף, נגיד איזה הייטקיסט עשיר או איש עסקים מבוסס, והוא יגיד לך בשיא הטבעיות: 'אחי, מספיק לי איזה 400-500 שקל לאתרוג, אני לא מחפש להשתגע'. אבל אז מגיע אברך פשוט, שיושב ולומד בכולל כל היום ומקבל מהמדינה ומהישיבה בקושי 1,500 שקל בחודש קצבה. האברך הזה ניגש אליי ואומר לי: 'תשמע לי טוב, אני מוכן לשלם לך על האתרוג הכי נקי והכי משובח שיש לך בארגז. אני אשלם גם 500, 600, 700 ואפילו אלף דולר רק על האתרוג!'. תבין, זה אברך שאין לו כסף למכולת, אבל הוא מוכן לשלם ממיטב כספו הדל פעם בשנה, רק כדי להדר במצווה מתוך אמונה ושמחה לקיים מצווה מהודרת."
הדרישה לאתרוגים נטולי פגמים הובילה ליצירת סיווגי איכות מחמירים בתעשייה. הקטגוריה הגבוהה ביותר מוגדרת בשם "יהלומים" -אתרוגים נקיים מפגמים, סימטריה וצורה אידיאלית. פריטים מסוג זה, או אלו המוגדרים "מהודר א"א", מתומחרים לעיתים באלפי שקלים. בעבר, עם תחילת יבוא האתרוגים המרוקאים וטרם הצפת השוק, נמכרו אתרוגים נדירים במחירים שהגיעו אף ל- 1,500 דולר ליחידה בקרב קונים אמידים.
העדפות הצרכנים בשוק אינן קפואות על שמריהן ועוברות שינויים תקופתיים. בעוד שבעבר נחשב האתרוג התימני לסמל סטטוס מרכזי בתחום ההידור, בשנים האחרונות נרשמה תזוזה משמעותית לכיוון האתרוג המרוקאי. היבוא הנרחב של זן זה הביא לשוק אתרוגים בעלי מראה אחיד, נקי ומעמד הלכתי מבוסס כבלתי מורכבים מה שמבטיח את כשרותם ללא עוררין. הירידה בביקוש לאתרוג התימני מיוחסת בשוק גם לשינויים באיכות היבול בשנים האחרונות.
בגזרת הלולבים, התמחור נגזר מדרישות המשתנות בהתאם למנהגי העדות השונות. הציבור הספרדי מעדיף לרוב לולבים מסוג "קורה", שבהם העלים העליונים סגורים ומהודקים במקשה אחת. מנגד, בקרב הציבור האשכנזי קיימת דרישה לבחון מקרוב את ראש הלולב (העלה הכפול בראש הלולב) כדי לוודא שאינה מפוצלת, דבר המצריך מבנה פתוח יותר בחלקו העליון של הלולב. המיומנות הנדרשת במיון הלולבים גבוהה, ולולבים המציגים סגירה הרמונית ומדויקת בראשם עשויים להימכר במחירים של 100 - 200 שקלים ויותר ליחידה.
מגמה מסחרית נוספת שהתפתחה בשנים האחרונות כמענה לעלויות הגבוהות של משפחות ברוכות ילדים היא שיווק "ערכות לילדים". על פי ההלכה, חובת המצווה מהתורה חלה מגיל 13, אך ממכיון שאנשים רוצים לחנך את ילדיהם למצוות הורים לעיתים רוכשים ארבעת המינים גם עבור ילדים צעירים יותר.
נוכח העומס הכלכלי הכרוך ברכישת כמה סטים מלאים, מציעים הסוחרים פתרון יעודי: ערכות המבוססות על סחורה שנפסלה לשימוש מבוגרים על פי הקריטריונים ההלכתיים המחמירים. הערכות כוללות אתרוג קטן, לולב מוקטן והדסים וערבות בהתאם. פריטים אלו, המשווקים כערכות חינוך לילדים, נמכרים במחיר נגיש של כ- 50 שקלים.
הסדר זה מספק מענה משולב: הילדים מקבלים סט אישי לפעילות בחג, ההורים מביאים לחיסכון ניכר בהוצאות, והסוחרים מצליחים לייצר פדיון כספי מסחורה שהוגדרה כבלאי ושבעבר נזרקה ללא ניצול.
הסיכון הכלכלי בשוק
לצד התדמית של ענף רווחי, המסחר בארבעת המינים כרוך בסיכון כלכלי גבוה. מדובר במוצרים חקלאיים רגישים ומתכלים, בעלי אורך חיי מדף מוגבל של ימים ספורים. הלולבים מצריכים אחסון בתנאי קירור מבוקרים כדי למנוע התייבשות ושינוי גוון, בעוד הערבות נקטפות ימים ספורים בלבד לפני השיווק בשל קצב נבילתן מהיר.
סוחרים מתחילים, הנכנסים לענף מתוך ציפייה לרווח מהיר, נחשפים לעיתים להפסדים כבדים. הללו משקיעים עשרות אלפי שקלים ברכישת מלאים נרחבים, לעיתים באמצעות הלוואות או אשראי ספקים, בהסתמך על הערכות חסרות לגבי מצב ההיצע בשוק.
"רבים מהעוסקים בתחום נותרים עם עודפי סחורה בסוף התקופה," מזהיר שמואל. שמועות על מחסור צפוי מובילות לעיתים לרכישת יתר, וכאשר השוק מתברר כמוצף, המחירים צונחים. מאות לולבים שלא נמכרו פירושה הפסד ישיר של אלפי שקלים, שכן הספקים הסיטונאיים אינם סופגים את הסחורה שנותרה. סוחרים זעירים רבים מסיימים את העונה בהפסדים של עשרות אלפי שקלים ונאלצים לפרוש מהתחום.
הדינמיקה הכלכלית בשוק מושפעת באופן ישיר גם מהמבנה הלוח העברי. בשנים שבהן היום הראשון של סוכות חל בשבת כפי שמתרחש השנה משתנים דפוסי הצריכה. על פי ההלכה, בשבת לא משתמשים בארבעת המינים, והמצווה מתקיימת ביום ראשון (היום השני של החג). ביום זה הגדרת המצווה היא "מדרבנן" ולא "מדאורייתא" כלומר חיוב הלכתי קל יותר, וזה משפיע על נכונות הקונים להשקיע במוצרי פרימיום ״מהודרים״. כתוצאה מכך הצרכנים בוחרים להסתפק בסחורה ברמת הידור בינונית במחירים נמוכים יותר. שינוי זה בדפוסי הביקוש מאלץ את הסוחרים להתאים את המלאי מראש ולהפחית את היקף הסחורה היקרה, דבר שמוסיף אי ודאות לקראת המכירה.
ברשות המיסים סירבו להתייחס או להגיב לדברים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו